מנהל מאגר מידע חייב "לשכוח" מידע אישי למרות שהמחשב "זוכר"

בית המשפט העליון אישר בשבוע שעבר פסיקה, שמבצרת את סמכויות רשם מאגרי המידע ואת עקרון צמידות המטרה: לרשם מאגרי המידע יש סמכות לקבוע מדיניות כללית המשקפת את הפרשנות שהוא נותן להוראות חוק הגנת הפרטיות, ולהשתמש במדיניות זו כבסיס לצעדי אכיפה נגד מפרים; מי שמקבל מידע אישי למטרה מסוימת מנוע מלעשות בו שימוש למטרה אחרת - עליו "לשכוח" את המידע גם אם המחשב "זוכר" אותו; עצם העובדה שמידע נשמר במאגר מידע הופכת אותו לרגיש יותר ואת חשיפתו לפגיעה חמורה יותר בפרטיות. 

חברת ביטוח קיבלה לידה צו עיקול, מכוח היותה מחזיק בנכסי חייב. צו העיקול נועד לתפוש כספים של חייב המצויים בחזקתה. לימים, כאשר אותו חייב ביקש לרכוש ממנה ביטוח הוא סורב, על בסיס אותו מידע, לפיו ניתן כנגדו צו עיקול. רשם מאגרי המידע קבע, כי חברת הביטוח הפרה את סעיפים 2(9) ו-8(ב) לחוק הגנת הפרטיות: שימוש במידע אודות ענייניו הפרטיים של אדם שלא למטרה שלשמה נמסר ושימוש במידע שבמאגר  שלא למטרה שלשמה הוקם. הרשם גם פרסם הנחיה כללית בסוגיה זו: "איסור שימוש במידע בדבר הטלת עיקול אצל צד שלישי".

חברת הביטוח עתרה בטענה, שאין לרשם סמכות לקבוע כללי התנהגות ואתיקה לבעלים, מחזיקים או מנהלים של מאגרי מידע והוא נעדר סמכות לפרסם הנחיות בעניין זה. עוד טענה, שרישום על עיקול אינו "מידע" כהגדרתו בחוק. השופטת מיכל אגמון גונן דחתה את העתירה (עת"מ (ת"א) 24867-02-11 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ'  רשם מאגרי המידע (1.8.2012; doc), ובשבוע שעבר נמחק ערעורה של חברת הביטוח, תוך ששופטי העליון מדגישים בפסק הדין: "מקובל עלינו פסק הדין קמא על הנמקותיו" (עע"מ 7043/12 איי. די. איי חברה לביטוח בע"מ נ' רשם מאגרי המידע (15.1.2014)).

ואלה עקרי פסק הדין: 

סמכות אכיפה ופרסום הנחיות של הרגולטור: "מסמכות הפיקוח הכללית שהוקנתה למשיב על פי חוק הגנת הפרטיות, נגזרת סמכותו לקבוע כי פלוני הפר את הוראות החוק" ולהטיל עליו קנסות וסנקציות אחרות. הרשם גם מוסמך "להפעיל את שיקול דעתו על פי מדיניות כללית שקבע לעצמו, כפי שעשה בהנחיה הכללית … המשקפת את פרשנותו לחוק הגנת הפרטיות, שעל אכיפת הוראותיו הופקד."

רגישותו של מידע אישי נגזרת גם מהיכולת להסיק ממנו מסקנות - בצו העיקול גלום מידע אישי רב. "עצם העובדה שעל נכסיו של פלוני נרשם עיקול יש לה נופך שלילי ולא נדרש הסבר מפורט מדוע מידע זה כרוך בענייניו הפרטיים של אדם… מידע בדבר קיומו של צו עיקול שהוטל על נכסיו של פלוני אף מאפשר הסקת מסקנות בנוגע ליכולתו הכלכלית… שכן הוא עשוי לכלול גם פרטים בדבר נכסים וזכויות … האפשרות להסקת נתונים אלה אכן חודרת שלא כדין את מעטה הפרטיות."
 
מאגרי מידע מחמירים את הפגיעה בפרטיות – "בשונה מפגיעה חד פעמית בפרטיות (צילום, מעקב), מאגרי מידע בעצם קיומם מסכנים את הפרטיות. הכמות הופכת בעניין זה לאיכות היינו, כמות המידע האגור במאגרי המידע השונים, והעובדה שמדובר במידע דיגיטלי הופך את הסכנה לפרטיות לחמורה יותר. יש לקחת שיקול זה בחשבון שבוחנים מידע הנמצא במאגר מידע… יש לדאוג כי מאגרי המידע הדיגיטליים לא יביאו לאבדן הפרטיות."

ראוי להכפיף טכנולוגיה לערכים כדי להגן על הפרטיות - אין להתעלם מכך כי במציאות הטכנולוגית המודרנית עמדתו של הרשם אכן יוצרת מידה מסוימת של ניתוק מלאכותי בכל הנוגע לידיעתם של גופים פיננסיים, כאשר מצופה מהם להתעלם ממידע שהגיע אליהם מתוקף מעמדם כמחזיקים. אולם, דווקא קיומן של הטכנולוגיות המודרניות, המאפשרות שילוב בין יכולת העברת המידע במהירות והיכולת לאוספו, מחייבות הטלת מגבלות על יכולות אלה, ומאפשרות את הטלתן. אכן:  'אין הכרח שהזכות לפרטיות "תמות" לנוכח טכנולוגיות חדשות. הזכות ניצבת בפני אתגרים, אבל ההחלטה על גורל הזכות – לחיים או לחידלון – היא החלטה ערכית-חברתית, ולא טכנולוגית. בניגוד לעמדה הדטרמיניסטית, הטכנולוגיה אינה מנותקת מערכים בכלל או מערך הפרטיות בפרט. אפשר להשפיע עליה ואפשר לעצב אותה. הפרטיות והטכנולוגיה משפיעות זו על זו השפעה הדדית ודינמית' (ראו בירנהק, הזכות לפרטיות, עמ'  44-45). במקרה זה תפקידו של בית המשפט הוא למנוע פגיעה בפרטיות, על ידי גופים פיננסיים, המקבלים מידע על עיקולים, כדי להקל על גבייה מחייבים. אין לאפשר שימוש במידע זה לצרכים אחרים…"




עיקרון צמידות המטרה - באחרית פסק הדין מצינת השופטת אגמון-גונן את "הניתוק המלאכותי" שנוצר עקב האיסור על מי שמחזיק במאגר מידע לעשות שימוש במידע האישי שברשותו אלא למטרה שלשמה הוא הגיע לידיו. בפסק הדין הקצרצר של בית המשפט העליון, חזרו השופטים והדגישו נקודה זו:

"אכן אין לעשות שימוש במידע שהגיע לגוף כגון חברת ביטוח או בנק בעניין פלוני לצרכים שמחוץ לשימוש המקורי המותר, ויש להסירו מזיכרונם המוסדי לכל צורך למעט המקורי; אך מסכימים אנו מנגד, כי אי הסתמכות על המידע בהקשר אחר בשל האיסור שבפסק הדין, אינה אמורה להיות לרועץ לגורם שהחזיק בו, באותו הקשר אחר"

זהו נדבך נוסף בביצור העיקרון של צמידות המטרה: קיבלת מידע למטרה מסוימת? מחובתך להיצמד למטרה. גם אם המידע יכול לסייע לך בקידום מטרה ראויה אחרת – עליך לנהוג כמי ששכח אותו. התעלמות מהמידע אינה התרשלות, התחשבות בו היא עוולה של פגיעה בפרטיות ולעיתים גם עבירה פלילית. 



חלק גדול מהבעיות שהתעוררו בתיק זה מקורו באנכרוניזם של חוק הגנת הפרטיות. צוות שופמן ששקד על גיבוש רפורמה בפרק "מאגרי מידע" סיים את עבודתו לפני 7 שנים. מאז נוספו תובנות חשובות אגב עבודתה של הרשות למשפט ולטכנולוגיה (רמו"ט). אבל מלאכת התיקון הולכת ומתמשכת דבר שמאפשר למפרים להתחכם ולהעלות טענות מסוגן של הטענות שהועלו כאן. דווקא בשל כך יש חשיבות גדולה לגישה המרחיבה שבה מצדד בית המשפט, ואשר שמשה בענייננו בעת קביעת סמכויות הרשם ובהתייחס למונח "מידע". פסק הדין מאשרר את עמדותיו של רשם מאגרי המידע הקודם, יורם הכהן, ונותן "ברכת הדרך" לרשם החדש, אלון בכר: גם היום, עוד בטרם התיקון המיוחל של החוק, נתונות לו סמכויות נרחבות לפעול נגד מפרים.