משתיק קול - תביעות משתיקות כאיום על חופש הביטוי

"משתיק קול" CC BY-SA: Ed Yourdon

דוח חדש של האגודה: תביעות דיבה ואיום בתביעות דיבה מטילים צל כבד על הדיון הציבורי בישראל. הדוח ניתן להורדה באתר האגודה.

בשנים האחרונות הולכת וגוברת בישראל תופעה שמוכרת זה מכבר במדינות אחרות: תביעה או איום בתביעת לשון הרע המוגשות בתגובה לביטוי או לפעולה בנושא ציבורי, ושתוצאתן המסתברת, לעתים גם כוונתן, הטלת אפקט מצנן. האפקט המרתיע פועל על הנתבע או על הציבור הרחב ומצמצם את יכולתם להשתתף בוויכוח מסוים או בשיג ושיח הציבורי באופן כללי. זהו המקור לשם "תביעות משתיקות" שבו בחרנו כדי לסמן את התופעה (בעזרתו האדיבה של יהונתן קלינגר). 

יודגש שהכתרתה של תביעה כ"משתיקה" אינה בא ללמד על הלכי נפשו של התובע. החשוב לענייננו הוא התוצאות שיש לתביעה – השפעתה על חופש הביטוי ועל השיח הדמוקרטי. החשוב לענייננו הוא התוצאות שיש לתביעה – השפעתה על חופש הביטוי ועל השיח הדמוקרטי.

כוחה של תביעה משתיקה אינו מותנה בתוצאות ההתדיינות אלא בעצם הצורך להתגונן מפני התביעה, ובמחיר הכלכלי והנפשי שכרוכים בכך. המסר שעובר לכלל הציבור הוא שהשתתפות בשיג ושיח הציבורי היא מסוכנת ועלולה לגבות מחיר אישי כבד, ושמוטב "לשבת בשקט" ולא ליטול בו חלק. מעבר לפגיעה בחופש הביטוי של כל אדם, נפגעת גם הדמוקרטיה, המותנית ביכולת לקיים דיון ציבורי פתוח וחופשי בסוגיות שעל סדר היום.

בדוח אנו סוקרים זירות שונות ומגוונות שבהן רווחת תופעת התביעות המשתיקות, ומדגימים כיצד היא פועלת על אזרחיות ואזרחים שמשמיעים את קולם: עובדים, בלוגרים, פעילים וארגונים לשינוי חברתי ולהגנת הסביבה, צרכנים ועוד. אנו עומדים על המאפיינים של התביעות המשתיקות, ועל ההשלכות החברתיות הקשות שיש להן על חופש הביטוי ועל הדמוקרטיה. הדוח מביא ניתוח מעמיק של הסיבות לכך שבמשפט הישראלי, תביעות דיבה, או איום בהן, הפכו לכלי כל כך אפקטיבי להשתקת ביקורת, ומונה שורה של צעדים שבהם ניתן לנקוט, בשדה המשפטי כמו גם בשדה הציבורי, כדי להקטין את האפקט המצנן של תביעות משתיקות על חופש הביטוי.

תהא אשר תהא עמדתנו ביחס לאופן שבו עלינו להתמודד עם תביעות משתיקות, ראוי שעמדה זו תתבסס על הכרת התופעה והכרה בסכנותיה. אנו מקווים שדוח זה יסייע למחוקקים, לאנשי המשפט ולציבור בכללותו לקיים דיון על תביעות משתיקות, ולפתח מנגנונים משפטיים וחברתיים חדשים כדי להתמודד עמן.

מתוך כתבה של אמיר זיו בכלכליסט:

"תביעות לשון הרע הללו מוגשות לרוב בידי אנשים או גופים בעמדת כוח ובעלי יכולת כלכלית איתנה. הן מתאפיינות בדרישה לפיצוי בסכומי עתק, ולא מעט פעמים מוגשות גם כשכמעט ברור שאין להן סיכוי אמיתי בבית משפט. מבחינת התובע זה לא באמת משנה, משום שהאפקט העיקרי של התביעה הוא הרתעה, צינון המוטיבציה להיאבק, וכפועל יוצא מכך השתקה של ביקורת. בדו"ח מאלף שפרסמה לפני כחודש האגודה לזכויות האזרח נסקרו בפעם הראשונה ההיקף ההולך ומתרחב של שימוש בתביעות כאלה וההשפעה שלהן על האפשרות לנהל כאן שיח ציבורי ביקורתי. הדו"ח, שנכתב בידי עו"ד אבנר פינצ'וק, ראש תחום פרטיות ומידע באגודה, מכנה אותן "תביעות משתיקות", משום שהן יוצרות "אפקט מובהק של צינון השיח הציבורי החופשי והרתעת הביקורת - ולפעמים השתקתה ממש - בפרט ביקורת על אישים וגופים חזקים שכלי התביעה המשפטית זמין להם.

לישראל תופעת ה־SLAPP הגיעה באיחור של כ־20 שנה, במקביל להתעוררות המקומית של תנועות מחאה וארגונים ירוקים. כיום אפשר למצוא תביעות השתקה כמעט בכל תחום שבו מתנהל דיון ציבורי. למען האמת, קריאת אינספור הדוגמאות שמפורטות בדו"ח של האגודה לזכויות האזרח יכולה להוציא מן הדעת גם מי שאינו עיתונאי שמהות עבודתו היא חשיפת עוולות והשמעת ביקורת. הדו"ח מטלטל את הקורא משום שהוא מצליח לראשונה לתעד תופעה סמויה מן העין ולחשוף את הדינמיקה שמאחורי הקלעים, את הפער בין החוק הכתוב והעקרונות היפים של חופש הביטוי - לבין המציאות היומיומית של השתקה."

הדוח  באתר האגודה לזכויות האזרח;
להודעה לעיתונות באנגלית ולתקציר באנגלית (pdf)


אור קשתי "משתיק קול" הארץ 22.2.2013
יובל יועז "גוברת התופעה של איום בתביעות דיבה ככלי להשתקת ביקורת" גלובס 24.2.2013
שלמה פיוטרקובסקי "דו"ח: משפטי דיבה - אמצעי לפגיעה בחופש הביטוי" ערוץ 7 24.2.2013
חנוך מרמרי "מהו סף ההיעלבות של הפקיד העדין, נבחר הציבור הרגיש, היזם הענוג – ועל מי לשאת באחריות לפגיעותם?" העין השביעית 23.2.2013 
"לא להשתקה" מאמר מערכת הארץ 26.2.2013 
הילה רז "לתביעות לשון הרע דרוש: קו אחיד בפסקי דין", themarker 19.3.2013 
אמיר זיו "חתיכת מושתק" כלכליסט 21.3.2013
هبة زعبي ""جمعية حقوق المواطن": ازدياد ظاهرة استخدام دعاوى تشهير لكم الأفواه" skeyesmedia

"Speak out against silencing", editorial Haaretz 26.2.2013
Hila Raz "Using the courts to cow the critics" haaretz.com 20.3.2013