מי ישמור על השומרים? אתמול לא שמרו על ג'ורג', היום לא שמרו על הפרקליטות. מי ישמור עלינו מפני שניהם?

חוקר השבויים המכונה ג'ורג' תבע מהמדינה פיצויים לאחר הפסקת עבודתו בכוחות הביטחון. כיוון שהיום הוא עובד במשטרה, זימנה הפרקליטות את מפקדו לתחקיר כדי לברר עליו פרטים, ואף דאגה לקבל את תיק העובד שלו במשטרה. בית המשפט: "מדובר בהתנהלות כוחנית ומנוגדת לחוק". הכוחנות והפלישה לצנעת הפרט של ג'ורג' אמנם אינם משתווים בחומרתם למעשה הסדום שיוחסו לו שעה ששימש כחוקר שבויים (תקיפה מינית חמורה שאינה משתווה לפגיעה בפרטיות מהסוג שנדון כאן). ובכל זאת, כשנותנים לריבון סמכויות ומידע - מוטב להשגיח עליו בשבע עיניים ולא להפנות את הגב.

חוקר דיראני, שנאשם על ידו במעשי סדום, תובע פיצויים מהמדינה (ynet 22.1.12; ג'ורג', אגב, מכחיש). כחלק מההכנות למשפט, פנתה פרקליטות המדינה "למפקד מחוז ירושלים במשטרה, מפקדו של 'קפטן ג'ורג' ', כדי להשיג מידע אודותיו מבלי לבקש אישור מבית המשפט." לפני כחודשיים תקפה שופטת המחוזי: "זה חמור להפליא, זה פסול להפליא. כאזרחית אני מודאגת מאוד" (ynet 20.5.12). אתמול התברר, שהפרקליטות גם פנתה למשטרה, שם עובד התובע כיום, וקיבלה ממנה את תיקו האישי (ת"א (תא) 41876-01-12 אלמוני ואח' נ' מדינת ישראל (ש' דליה גנות, 1.7.12) (pdf)) .

התובע פנה לבית המשפט וביקש שזה ייאסור על הפרקליטות לעשות "כל שימוש במסמכים אלו, אשר לו עצמו אין נגישות אליהם, ולא יעלה על הדעת, שהנתבעת תנהג מנהג בעלים בפרטיו האישיים, תוך ניצול העובדה שיש ביכולתה להטיל את מרותה על מעסיקיו הכפופים לה אף הם, ותוך פגיעה בפרטיותו"

הפרקליטות השיבה שאינה רואה כל בעיה בכך שניצלה את כוחה כנציג הריבון ושלחה את ידה לתיקו האישי של התובע במשטרה. זאת, על סמך סעיף 23ג לחוק הגנת הפרטיות, המאפשר העברת מידע בין גופים ציבוריים בהתקיים נסיבות מסוימות. אבל דווקא מחוק הגנת הפרטיות עולה שלא היתה לה סמכות לעשות זאת. סעיף 23ג קובע יוצא מן הכלל לעקרון הקבוע בסעיף שלפניו, ושלפיו "מסירת מידע מאת גוף ציבורי אסורה".

בית המשפט גינה את הפרקליטות בלשון חריפה: 

"מדובר בהתנהלות כוחנית ומנוגדת לחוק, וזאת על ידי גוף משפטי אשר אמור לייצג את המדינה על פי דין. אין, ולא יכול להיות ספק, שמסירת תיקו האישי של התובע במשטרת ישראל לידי הפרקליטות לא נועדה 'למטרת ביצוע כל חיקוק או למטרה במסגרת הסמכויות, או התפקידים של מוסר המידע, או מקבלו… ' (סע' 23ג' (2) לחוק הגנת הפרטיות). האם דרישת וקבלת תיקו האישי של התובע במשטרת ישראל נועדה לצורך "ביצוע חיקוק"?? האם דרישת וקבלת התיק הייתה במסגרת סמכויותיה של הפרקליטות?? התשובה היא: לאו רבתי וכאמור, לא ניתן להגדיר את התנהלות הפרקליטות במקרה זה, אלא כניצול לרעה של 'סמכויותיה', וזאת בהעדר סמכות שבדין ובניגוד גמור ומוחלט לדין."

נקודה מעניינת נוגעת לטענת המדינה כאילו "לא קיימת הוראת חוק האוסרת עליה לעשות שימוש במידע המצוי בתיקי המשטרה". בית המשפט מכנה טענה זו "היתממות" ואומר:

"טענה זו תמוהה משהו, בלשון המעטה, שהרי המחוקק הגדיר בחוק הגנת הפרטיות באילו מקרים מותר למדינה לעשות שימוש במידע המצוי בידי גופים ציבוריים אחרים. האם לא ניתן להבין מכך, שבמקרים שאינם מצויינים בחוק הגנת הפרטיות, לא ניתן לעשות שימוש במידע כזה? האם לא היה זה מן הראוי שהפרקליטות תודה בטעותה ותימנע ממתן הסברים שונים ומשונים להתנהלות שהינה בלתי חוקית בעליל, פוגענית ובלתי מוסרית? האם הפרקליטות, או המדינה לא ידעו, שאינם רשאים לקבל לידיהם את תיקו האישי של התובע במשטרה ללא קבלת היתר מבית המשפט לעשות כן? האם הפרקליטות או המדינה לא ידעו שדינם בחוק זה אינו שונה מדינו של כל בעל דין בתובענה אזרחית? האם יעלה על הדעת שנתבע פלוני יפנה למשטרת ישראל ויקבל את תיקו האישי של התובע, ללא קבלת היתר מבית המשפט?? "

פרק ד' לחוק הגנת הפרטיות ("מסירת מידע או ידיעות מאת גופים ציבוריים") חוקק בשנת 1985 על סמך עבודתה של "ועדת קלוגמן". בדוח שפרסמה, המליצה הוועדה להקל על העברת מידע בין משרדי ממשלה, בשונה מגופים ציבוריים אחרים, ולקבוע שהיא מותרת "ככל שלא נאסרה בחיקוק או בכללים". מזכיר מאוד את הטענה של המדינה במקרה שלפנינו.

עוד הוצע לכלול בתוך "משרדי הממשלה" את צה"ל ואת משטרת ישראל (דוח ועדת קלוגמן, עמוד 21). הסדר זה הושמט בסופו של דבר ולא נכלל בנוסח החוק (גם לא בהצעת החוק), וזאת ברוח דעת המיעוט של חברת הוועדה, פרופ' רות גביזון, שטענה שההסדר...:

"פורץ את המחסום לגבי העברות מידע בתוך הממשלה, וכן לממשלה, כאשר צה"ל והמשטרה נכללים, לצורך זה, ב'ממשלה'. הסעיף מתיר כל העברת מידע, ללא כל דרישת קשר בין המידע המועבר ותפקדיה או סמכויותיה של היחידה המקבלת. לדעתי יש לבטל את הפטר המוצע בסעיף זה על שני מרכיביו". (דו"ח ועדת קלוגמן, עמוד 25).

פרק ד' לחוק הגנת הפרטיות עמד במוקד ההתדיינות הראשונה שניהלתי בנושא פרטיות - עתירה של האגודה לזכויות האזרח נגד העברות מידע ממשרד הפנים לגופים ציבוריים ופרטיים. באשר להעברות המידע בין גופי השלטון טענו, כי אלו מתבצעות בניגוד להסדר החוקי ושלא על פי כללים ברורים ומגבילים. בית המשפט העליון קיבל את העתירה, ובמקרה שלפנינו מזכיר בית המשפט את דבריו של השופט (כתוארו אז) גרוניס (שבעניין זה, להבדיל מעניין העברות מידע לגופים פרטיים, הצטרף לדעת הרוב) שדיבר על החשש "... מפני כוחה העודף של המדינה, שתרכז בידיה מידע רב לגבי אזרחים ותושבים ותעשה שימוש לרעה באותו מידע… ניצול לרעה ושימוש פוגעני במידע" (בג"צ 8070/98 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד הפנים, פ"ד נח 842, 856 (2004)).

ובעניין בן דוד הזהירה השופטת (גם כאן - "כתוארה אז") ביניש:

"ההשגים הטכנולוגיים של העידן המודרני הביאו עימם כתוצאת לוואי  אפשריות נרחבות לפגיעה בפרטיות. מאגרי המידע המצויים בידי  הרשויות בכלל, ובידי מס הכנסה בפרט, נתונים בידי עובדי ציבור, שיש  להם גישה אליהם, יכולת ועוצמה לאיסור מידע רב על כל אדם  מהציבור בישראל בכל היבט מתחומי חייו. החזון האפוקליפטי של ג'ורג' אורוול בספרו בדבר 'האח הגדול' עלול  על נקלה להפוך למציאות חיים אם לא ייושמו הגבולות לנגישות  למאגרים ולשימוש בהם מעבר למטרה המוגבלת שלשמה ניתנה  הסמכות למופקדים על מאגרי מידע." (עש"מ 6348/01 בן דוד נ' נציב שירות המדינה, פ"ד נו (2) 918, 932 (2002) ). 

אפשר למצוא בפסיקה אזכורים רבים של הדברים הללו, אבל בדרך כלל בהקשר של העברות עברייניות או דליפות של מידע אישי לידי גורמים שאינם גופים ציבוריים (כמו, למשל, במקרה של העובד הבכיר ברשות המסים שהעביר מידע מתיקי נישומים לידידיו ויצא שלשום בזול: ת"פ 2928-06 מ"י נ' שוקי משעול; וראו גם את התחשיב שעושה יהונתן קלינגר: הפרטיות שלכם שווה 0.7 אגורות). אבל כמו שטענתי לא פעם, החשש אינו נעוץ רק בשאלה האם תדע המדינה לשמור על המידע האישי שלנו מפני גורמים עברייניים וחורשי רע, אלא גם "מי ישמור על השומרים?" כיצד ניתן למנוע, או לפחות לצמצם, שימוש עברייני של גופים ציבוריים במידע האישי שלנו? שימוש עברייני כמו זה שנעשה במקרה של קפטן ג'ורג'.

המדינה, שלא שמרה בזמנו על ג'ורג', גם לא שמרה על הפרקליטות. ההחלטה השיפוטית מאתמול לא תמנע מהמדינה לנצל לרעה את כוחה גם בעתיד. מי ישמור עלינו? מי ישמור על השומרים?

____________________________________________

* תוספת מאוחרת 8.8.12: בית המשפט העליון התייחס להחלטה זו באופן אגבי עת קיבל ערעור על החלטה אחרת בתיק [רעא 4826/12 משרד הביטחון נ' פלוני (ש' צבי זילברטל, 7.8.12) doc] . ראו: הגבלות על העברת מידע אישי בין גופים שלטוניים? לא במקרה של "המדינה כבעל דין"