מתוך הבלוג של UCLA: פרויקט משותף של אונ' מישיגן ובית הספר למשפטים Northwestern פרסמו National Registry of Exonerations - מרשם לאומי של חפים מפשע שהורשעו בטעות על ידי בתי משפט אמריקאים. הרשימה כוללת למעלה מ-2,000 מורשעים שבילו שנים - לפעמים עשרות שנים - לאחר שהורשעו שלא כדין על פשעים חמורים, ו-140 מקרים של נידונים למוות ששוחררו לאחר שנמצאה עדות לחפותם.
עדויות כוזבות והאשמות שווא היוו גורם מכריע במחצית מן המקרים של הרשעות שווא, ובשיעור דומה של מקרים נמצאו חריגות והתנהלות לא תקינה של רשויות אכיפת החוק וגורמים רשמיים אחרים. ברבע מן המקרים נסמכה הרשעת השווא על ראיות מפוברקות או על חוות דעת "מדעיות" שאינן מבוססות, מה שמכונה "מדע זבל" (junk science).
כיוון שמדינות רבות בדמוקרטיה הנאורה עדיין דבקות במנהג הברברי של הוצאות להורג, היו גם אנשים שחושמלו או הורעלו על ידי המדינה לאחר שהורשעו ברצח, וביניהם Troy Davis, Cameron Todd Willingham, ו-Carlos DeLuna.
המקרה האחרון, זה של Carlos DeLuna עומד במרכזו של תחקיר ענק שנעשה בבית הספר למשפטים באונ' קולומביה, ושממצאיו פורסמו לאחרונה בגיליון של ה-Columbia Human Rights Law Review (ראו סיפור בהארץ בעקבות הגרדיאן).
אבל ההיבריס המשפטי אינו פוסח אפילו על בית המשפט העליון האמריקאי - השופט אנטוני סקאליה מצוטט כמי שטען ש"עד כה לא היה מקרה אחד שבו הוצא אדם להורג בגלל פשע שלא ביצע. אילו התרחש מקרה שכזה, התקשורת לא היתה מפסיקה לדווח עליו ולדון בו".
למיטב זכרוני, לפני מספר שנים קראתי פסק דין של בית המשפט העליון האמריקאי שבו הושגה "התקדמות" במאבק נגד עונש המוות - עד אז ניתן היה להוציא להורג בשל עבירה שנעברה על ידי קטין שמלאו לו 16 שנים, ופסק הדין קבע כי הדבר מנוגד לאיסור החוקתי על "ענישה אכזרית". השינוי הדרמטי היה שרף ה"אכזריות" הועלה מגיל 16 ל-17. סקאליה היה אחד השופטים שהתנגדו לשינוי ההלכה, ובמרכז דעת המיעוט שלו הוא כצב "קינה" על אובדן היציבות המשפטית. מה שהטריד אותו היתה העובדה שדעת הרוב מנוגדת להלכה שניתנה שנים מעטות קודם לכן. "אמת ויציב - אמת עדיף"? לא אצל השופט סקאליה. כל אחד וסדר העדיפויות שלו.
עדויות כוזבות והאשמות שווא היוו גורם מכריע במחצית מן המקרים של הרשעות שווא, ובשיעור דומה של מקרים נמצאו חריגות והתנהלות לא תקינה של רשויות אכיפת החוק וגורמים רשמיים אחרים. ברבע מן המקרים נסמכה הרשעת השווא על ראיות מפוברקות או על חוות דעת "מדעיות" שאינן מבוססות, מה שמכונה "מדע זבל" (junk science).
כיוון שמדינות רבות בדמוקרטיה הנאורה עדיין דבקות במנהג הברברי של הוצאות להורג, היו גם אנשים שחושמלו או הורעלו על ידי המדינה לאחר שהורשעו ברצח, וביניהם Troy Davis, Cameron Todd Willingham, ו-Carlos DeLuna.
המקרה האחרון, זה של Carlos DeLuna עומד במרכזו של תחקיר ענק שנעשה בבית הספר למשפטים באונ' קולומביה, ושממצאיו פורסמו לאחרונה בגיליון של ה-Columbia Human Rights Law Review (ראו סיפור בהארץ בעקבות הגרדיאן).
אבל ההיבריס המשפטי אינו פוסח אפילו על בית המשפט העליון האמריקאי - השופט אנטוני סקאליה מצוטט כמי שטען ש"עד כה לא היה מקרה אחד שבו הוצא אדם להורג בגלל פשע שלא ביצע. אילו התרחש מקרה שכזה, התקשורת לא היתה מפסיקה לדווח עליו ולדון בו".
למיטב זכרוני, לפני מספר שנים קראתי פסק דין של בית המשפט העליון האמריקאי שבו הושגה "התקדמות" במאבק נגד עונש המוות - עד אז ניתן היה להוציא להורג בשל עבירה שנעברה על ידי קטין שמלאו לו 16 שנים, ופסק הדין קבע כי הדבר מנוגד לאיסור החוקתי על "ענישה אכזרית". השינוי הדרמטי היה שרף ה"אכזריות" הועלה מגיל 16 ל-17. סקאליה היה אחד השופטים שהתנגדו לשינוי ההלכה, ובמרכז דעת המיעוט שלו הוא כצב "קינה" על אובדן היציבות המשפטית. מה שהטריד אותו היתה העובדה שדעת הרוב מנוגדת להלכה שניתנה שנים מעטות קודם לכן. "אמת ויציב - אמת עדיף"? לא אצל השופט סקאליה. כל אחד וסדר העדיפויות שלו.
