מרילנד היא המדינה הראשונה בארה"ב שאסרה על מעסיקים בחוק לדרוש מעובד/ת (או מועמד/ת לעבודה) את סיסמת הכניסה לחשבונות הפייסבוק או הטוויטר שלהם.
כמו תמיד נזעקו ארגוני מעסיקים, לרבות סוכנויות מדינה, וטענו שלחוק החדש יהיו השלכות חמורות - אנשים מסוכנים יצליחו להגיע למשרות אמון אם לא ניתן יהיה להכריח אותם לפתוח את חשבון הפייסבוק שלהם בפני הבוסית. אבל כמו שכותב Peter Swire (מומחה לפרטיות ששימש כיועץ בממשל קלינטון) היו דברים מעולם. אותן זמירות נשמעו לפני שהקונגרס חוקק ב-1988 חוק האוסר (ליתר דיוק – מגביל מאוד) את השימוש בפוליגרף במקומות העובדה (Employee Polygraph Protection Act - EPPA). קיים רציונאל משותף לאיסור השימוש בפוליגרף ולחוק החדש של מדינת מרילנד – עובדים זכאים למתחם של פרטיות שבו הם יכולים לפעול ולחשוב ללא עינו הבוחנת של המעסיקה.
מה שעצוב כמובן זו לא החקיקה אלא הצורך שהוליד אותה, כלומר, העובדה שבהעדר איסור מפורש מעסיקים מרשים לעצמם לדרוש מעובדים דברים שלא יעלו על הדעת. אחד מהיועצים שסייעו בגיבוש החקיקה החדשה קרא לקדם הסדר חקיקה דומה ברמה הפדראלית כיוון ש"לאינטרנט אין גבולות". נדמה לי שהבעיה המרכזית היא שלחוצפה אין גבולות.
ואם כבר הזכרנו חוצפה ופוליגרף בנשימה אחת: לפני כמה שנים קידמה ח"כ זהבה גלאון הצעת חוק שתאסור את השימוש בפוליגרף במקומות העבודה. ההצעה שקודמה בתיאום עם נציגי היועץ המשפטי לממשלה נבלמה בסופו של דבר בגלל אינטרסים "כבדי משקל". הסתבר שמכוני פוליגרף רבים מנוהלים על ידי גימלאים של שירותי הביטחון ואלה מיהרו לגייס לטובתם את עמיתיהם הגימלאים מקרב חברי הכנסת ובעזרתם הם טרדפדו את המהלך.
ככה זה: פרטיות וכבוד של עובדים זה חשוב... חשוב כל עוד הגנתם אינה כרוכה בפגיעה בפרנסה של מכון או בית מטבחיים מסוג כזה או אחר. נותר רק לקוות שלתולעים שמתמחות בפלישה למישור הזה בחיי העובדים לא יהיה לובי מוצלח בכנסת.
כמו תמיד נזעקו ארגוני מעסיקים, לרבות סוכנויות מדינה, וטענו שלחוק החדש יהיו השלכות חמורות - אנשים מסוכנים יצליחו להגיע למשרות אמון אם לא ניתן יהיה להכריח אותם לפתוח את חשבון הפייסבוק שלהם בפני הבוסית. אבל כמו שכותב Peter Swire (מומחה לפרטיות ששימש כיועץ בממשל קלינטון) היו דברים מעולם. אותן זמירות נשמעו לפני שהקונגרס חוקק ב-1988 חוק האוסר (ליתר דיוק – מגביל מאוד) את השימוש בפוליגרף במקומות העובדה (Employee Polygraph Protection Act - EPPA). קיים רציונאל משותף לאיסור השימוש בפוליגרף ולחוק החדש של מדינת מרילנד – עובדים זכאים למתחם של פרטיות שבו הם יכולים לפעול ולחשוב ללא עינו הבוחנת של המעסיקה.
מה שעצוב כמובן זו לא החקיקה אלא הצורך שהוליד אותה, כלומר, העובדה שבהעדר איסור מפורש מעסיקים מרשים לעצמם לדרוש מעובדים דברים שלא יעלו על הדעת. אחד מהיועצים שסייעו בגיבוש החקיקה החדשה קרא לקדם הסדר חקיקה דומה ברמה הפדראלית כיוון ש"לאינטרנט אין גבולות". נדמה לי שהבעיה המרכזית היא שלחוצפה אין גבולות.
ואם כבר הזכרנו חוצפה ופוליגרף בנשימה אחת: לפני כמה שנים קידמה ח"כ זהבה גלאון הצעת חוק שתאסור את השימוש בפוליגרף במקומות העבודה. ההצעה שקודמה בתיאום עם נציגי היועץ המשפטי לממשלה נבלמה בסופו של דבר בגלל אינטרסים "כבדי משקל". הסתבר שמכוני פוליגרף רבים מנוהלים על ידי גימלאים של שירותי הביטחון ואלה מיהרו לגייס לטובתם את עמיתיהם הגימלאים מקרב חברי הכנסת ובעזרתם הם טרדפדו את המהלך.
ככה זה: פרטיות וכבוד של עובדים זה חשוב... חשוב כל עוד הגנתם אינה כרוכה בפגיעה בפרנסה של מכון או בית מטבחיים מסוג כזה או אחר. נותר רק לקוות שלתולעים שמתמחות בפלישה למישור הזה בחיי העובדים לא יהיה לובי מוצלח בכנסת.
Kevin Rector "Maryland becomes first state to ban employers from asking for social media passwords" The Baltimore Sun 10.4.12
Allie Bohm "Maryland Legislature to Employers: Hands Off Facebook Passwords" ACLU Blog of Rights 9.4.12
Peter Swire "Banning Forced Disclosure of Social Network Passwords and the Polygraph Precedent" concurringopinions 11.4.12
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה