הבוקר הגשנו את העתירה נגד המאגר הביומטרי (pdfׂ)(court).
כמו ימים רבים בתקופה האחרונה גם הבוקר פתחתי את המשרד כשבחוץ עוד היה חושך. אבל היום חיכה לי שולחן נקי. אתמול, לאחר שיהונתן קלינגר ואני חתמנו על כרכי העתירה הביומטרית ושלחנו אותם לירושלים, עמדתי עוד שעה ארוכה ופיניתי מהחדר את ערימת הטיוטות, הניירת וכוסות הקפה.
הדלקתי את המחשב מתוך כוונה להתחיל לטפל סוף סוף בכל כך הרבה עניינים שממתינים לי. לא לחזור שוב לטקסטים שהיו לי לזרא. אבל לאט לאט המשרד נמלא אנשים, וכולם הציקו האם ומתי "זה הוגש". וחוץ מזה היה צורך להודות להרבה אנשים שעבדו איתי ושבלעדיהם לא הייתי צולח את הדרך.
אני כותב לאט. תמיד. אבל הפעם זה היה קשה במיוחד. איך מסבירים בפיסה אחת של טקסט את כל מה שעברנו ולמדנו בשלוש השנים האחרונות? מה זו ביומטריה? מה ההבדל בין תעודת זהות חכמה לבין תעודה ביומטרית ובין שתיהן לבין מאגר ביומטרי? כיצד הם יכולים לתרום לנו וכיצד הם עלולים לפגוע? מדוע עיכב משרד הפנים במשך למעלה מחמש שנים הנפקה של תעודות זהות "חכמות" רק כדי "למכור" לנו מנגנון של מעקב ושליטה בדמותו של מאגר ביומטרי? כיצד לקה המאגר הביומטרי ב"זליגת שימושים" מוקדמת כל כך? ועל רקע כל אלה – איך יוצאים משיח משפטי של פרטיות, שמשתרך אחרי הקצב המהיר של טכנולוגיות המידע?
את העתירה כתבנו בעזרת רבות ורבים שייעצו וסייעו בכל תג וסייג של הפסיפס. תודתי נתונה להם. עבודת הנמלים הזו שאבה ממני זמן רב והרחיקה אותי מהרבה דברים אחרים שרציתי לעשות בעבודה ובחיי הפרטיים. למדינה יש משאבים רבים. בקרוב מאוד גם יתחילו לבזבז כספים על קמפיין, שכולו אחיזת עיניים, ושישווק את המאגר כפיתרון לגניבות הזהות – הבעיה שמשרד הפנים יכול היה ונמנע מלפתור. אנו לעומתם מצוידים במשאבים דלים – המתנדבות והמתנדבים הרבים עשו את המלאכה אחרי שעות העבודה, וגם האגודה לזכויות האזרח אינה יכולה להרשות לעצמה עורך דין שיעסוק אך ורק בסיפור הזה – היה עלי להמשיך ולטפל במקרים שונים שקשורים לחופש הביטוי, לזכות לדעת, וכמובן - להיבטים רבים נוספים של חברת המעקב.
אבל בסופו של דבר הגענו, לפחות למפתנו של בית המשפט העליון. הדיון המשפטי זמנו עוד יבוא, אבל במקביל תמשיך פעילתם החשובה של פעילות ופעילים בחברה האזרחית. הבוקר לאחר שהודיתי להם הוספתי ואמרתי כך:
המסכת העובדתית שבעתירה היא דוגמא - כיצד הטכנולוגיה החדישה משמשת כסות לכוחנות הביורוקרטית המוכרת מאז ומתמיד. אותם פקידים ואנשי שררה, שנושאים בפיהם את בשורת חידושי הטכנולוגיה, ממהרים להסות את המומחה ולהתעלם ממנו, שעה שחוות דעתו אינה עולה בקנה אחד עם רצונותיהם. הקול הוא קול המומחים, אבל הידיים הן ידיהם של בעלי השררה. לממשלה יש צוות מצומצם של מומחים, שמשרתים בראש וראשונה את האינטרסים והצרכים של הלקוח שלהם - של המנגנון הממשלתי, ואלה אינם זהים תמיד לאלה של נתיניו. נכון שבמדינה דמוקרטית יש חפיפה מסוימת בין השניים, אבל כל אמנה חברתית וכל משטר דמוקרטי מבוססים על יסוד ההכרה במתח המתמיד שקיים ביניהם.
כפי שכותב ידידי, פרופ' מיכאל בירנהק: "הטכנולוגיה אינה ניטראלית. היא מגלמת ערכים חברתיים ואף ערכי מוסר. יש טכנולוגיות שמאיימות על פרטיותנו ויש כאלה שמגנות עליה. הטכנולוגיה, באופן כוללני אינה בהכרח 'רעה' לפרטיות או 'טובה' לפרטיות… הערכים הוטמעו בתוך הטכנולוגיה על ידי מפתחיה, בין בכוונת מכוון ובין במקרה".
ואכן, המאגר הביומטרי עוצב ונבנה באופן מסוכן ופוגעני במיוחד רק כדי לשרת מטרות וערכים, החורגים מהמטרות והערכים המקוריים. "המשטרה לא דרשה את זה" אמרה נציגת המשטרה בכנסת, אבל "ככל שיהיה מאגר, בהחלט המשטרה תרצה להתחבר אליו". כלומר, המשטרה לא נתקלה בצרכים או בבעיות, שהפריעו לה לשמור על שלום הציבור, ושהביאו אותה לבקש להקים מאגר ביומטרי של כל תושבי ישראל. אבל אם יהיה צעצוע חדש – "אז גם אני רוצה לשחק". פעם הסבירו לי מדוע חתול, להבדיל מכלב, מלקק ללא הרף את המפשעה: חתול אינו יצור מיני יותר, הוא עושה את זה פשוט "כי הוא יכול". זוהי בדיוק הסיבה שבגללה המשטרה "בהחלט תרצה להתחבר למאגר" ושבגללה הוא נבנה באופן מסוכן במיוחד – או כפי שיהונתן קלינגר מתאר זאת, לפי עקרונות של surveillance by design.
המאבק במאגר הביומטרי הוא מאבק על דמותה של החברה שבה אנו חיים. מאחורי מסך פיקטיבי של "מומחיות" ושל "ניטרליות טכנולוגית" כביכול, מצליחים הפקידים ובעלי השררה ליטול מאיתנו את האפשרות לקבוע את הערכים ואת הנורמות שיעצבו את חיינו כפרטים וכחברה. בפזיזות ובסכלות הם מפתחים מנגנוני בקרה ושליטה על חיינו. בעצם – גם על חייהם, ועל חיי בנותיהם ובניהם.
במהלך השנתיים-שלוש האחרונות יצא לי לשוחח לא מעט עם פקידים, מומחי טכנולוגיה ומשפטנים, שהיו חלק מהכוח ביורוקרטי האדיר שמקדם את העגלה הביומטרית. כל אחת ואחד מהם הוא רכיב קטן בתוך מכונה ביורוקרטית אדירה, שמתקדמת בנתיב שלא תמיד ברור גם להם. רבים מהם עשו בתחילת הדרך דברים על יסוד הנחות ואמונות שקרסו בהמשך. אבל כמו החותרים בספינת העבדים, הם מצאו את עצמם מקובעים במקומם, אנוסים להמשיך ולחתור. הם הוסיפו למשוך את העגלה הביומטרית, למרות שזו נעשתה מסוכנת ומאיימת יותר ויותר, רק כדי שלא להידרס תחת גלגליה. הלווייתן הביורקרטי גדול מסך חלקיו האנושיים. מטבע הדברים, בשיחות שניהלתי איתם היו לאנשי המנגנון תשובות "טובות" להרבה שאלות והשגות שהיו לי. אבל היתה שאלה אחת שעליה לא קיבלתי מענה: האם בעוד שנים, כשאת או אתה כבר לא תהיו בתפקיד - לא תוכלו להשפיע על מהלך הדברים, האם גם אז תהיו בטוחים שהמאגר הביומטרי שבניתם משרת את המטרות שראיתם אל מול עיניכם ואינו מנוצל לרעה? בדרך כלל לא קיבלתי תשובה של ממש לשאלה הזו, אבל יכולתי לראות אותה באישוני העיניים המתרחבים של בני שיחי. מן הסתם לכך מכוון Bruce Schneier שאומר:
תודה ובהצלחה לכולנו.
"עתירה: לעצור את החוק הביומטרי" 20.2.12 ynet
"עתירה נגד המאגר הביומטרי: "סכנה לשלום הציבור" " הארץ 20.2.12
יוסי ניסן "עתירה נגד המאגר הביומטרי: פגיעה חמורה בפרטיות ובביטחון" גלובס 20.2.12
עומר כבירי "עתירה נגד המאגר הביומטרי: פגיעה חמורה בפרטיות ובביטחון" כלכליסט
"עתירה נגד המאגר הביומטרי: "אין דבר כזה בטוח, דליפת המידע תגרום נזק בלתי הפיך" nana10.co.il
ענבל אורפז "עתירה לבג"ץ נגד הקמת המאגר הביומטרי הממשלתי" it.themarker 20.2.12
חיים רבלין "עתירה נגד המאגר הביומטרי: "מסכן את שלום הציבור" mako
אמוץ שפירא "עתירה לבג"צ: בטלו הקמת המאגר הביומטרי" רשת ב' 20.2.12
כמו ימים רבים בתקופה האחרונה גם הבוקר פתחתי את המשרד כשבחוץ עוד היה חושך. אבל היום חיכה לי שולחן נקי. אתמול, לאחר שיהונתן קלינגר ואני חתמנו על כרכי העתירה הביומטרית ושלחנו אותם לירושלים, עמדתי עוד שעה ארוכה ופיניתי מהחדר את ערימת הטיוטות, הניירת וכוסות הקפה.
הדלקתי את המחשב מתוך כוונה להתחיל לטפל סוף סוף בכל כך הרבה עניינים שממתינים לי. לא לחזור שוב לטקסטים שהיו לי לזרא. אבל לאט לאט המשרד נמלא אנשים, וכולם הציקו האם ומתי "זה הוגש". וחוץ מזה היה צורך להודות להרבה אנשים שעבדו איתי ושבלעדיהם לא הייתי צולח את הדרך.
אני כותב לאט. תמיד. אבל הפעם זה היה קשה במיוחד. איך מסבירים בפיסה אחת של טקסט את כל מה שעברנו ולמדנו בשלוש השנים האחרונות? מה זו ביומטריה? מה ההבדל בין תעודת זהות חכמה לבין תעודה ביומטרית ובין שתיהן לבין מאגר ביומטרי? כיצד הם יכולים לתרום לנו וכיצד הם עלולים לפגוע? מדוע עיכב משרד הפנים במשך למעלה מחמש שנים הנפקה של תעודות זהות "חכמות" רק כדי "למכור" לנו מנגנון של מעקב ושליטה בדמותו של מאגר ביומטרי? כיצד לקה המאגר הביומטרי ב"זליגת שימושים" מוקדמת כל כך? ועל רקע כל אלה – איך יוצאים משיח משפטי של פרטיות, שמשתרך אחרי הקצב המהיר של טכנולוגיות המידע?
את העתירה כתבנו בעזרת רבות ורבים שייעצו וסייעו בכל תג וסייג של הפסיפס. תודתי נתונה להם. עבודת הנמלים הזו שאבה ממני זמן רב והרחיקה אותי מהרבה דברים אחרים שרציתי לעשות בעבודה ובחיי הפרטיים. למדינה יש משאבים רבים. בקרוב מאוד גם יתחילו לבזבז כספים על קמפיין, שכולו אחיזת עיניים, ושישווק את המאגר כפיתרון לגניבות הזהות – הבעיה שמשרד הפנים יכול היה ונמנע מלפתור. אנו לעומתם מצוידים במשאבים דלים – המתנדבות והמתנדבים הרבים עשו את המלאכה אחרי שעות העבודה, וגם האגודה לזכויות האזרח אינה יכולה להרשות לעצמה עורך דין שיעסוק אך ורק בסיפור הזה – היה עלי להמשיך ולטפל במקרים שונים שקשורים לחופש הביטוי, לזכות לדעת, וכמובן - להיבטים רבים נוספים של חברת המעקב.
אבל בסופו של דבר הגענו, לפחות למפתנו של בית המשפט העליון. הדיון המשפטי זמנו עוד יבוא, אבל במקביל תמשיך פעילתם החשובה של פעילות ופעילים בחברה האזרחית. הבוקר לאחר שהודיתי להם הוספתי ואמרתי כך:
המסכת העובדתית שבעתירה היא דוגמא - כיצד הטכנולוגיה החדישה משמשת כסות לכוחנות הביורוקרטית המוכרת מאז ומתמיד. אותם פקידים ואנשי שררה, שנושאים בפיהם את בשורת חידושי הטכנולוגיה, ממהרים להסות את המומחה ולהתעלם ממנו, שעה שחוות דעתו אינה עולה בקנה אחד עם רצונותיהם. הקול הוא קול המומחים, אבל הידיים הן ידיהם של בעלי השררה. לממשלה יש צוות מצומצם של מומחים, שמשרתים בראש וראשונה את האינטרסים והצרכים של הלקוח שלהם - של המנגנון הממשלתי, ואלה אינם זהים תמיד לאלה של נתיניו. נכון שבמדינה דמוקרטית יש חפיפה מסוימת בין השניים, אבל כל אמנה חברתית וכל משטר דמוקרטי מבוססים על יסוד ההכרה במתח המתמיד שקיים ביניהם.
כפי שכותב ידידי, פרופ' מיכאל בירנהק: "הטכנולוגיה אינה ניטראלית. היא מגלמת ערכים חברתיים ואף ערכי מוסר. יש טכנולוגיות שמאיימות על פרטיותנו ויש כאלה שמגנות עליה. הטכנולוגיה, באופן כוללני אינה בהכרח 'רעה' לפרטיות או 'טובה' לפרטיות… הערכים הוטמעו בתוך הטכנולוגיה על ידי מפתחיה, בין בכוונת מכוון ובין במקרה".
ואכן, המאגר הביומטרי עוצב ונבנה באופן מסוכן ופוגעני במיוחד רק כדי לשרת מטרות וערכים, החורגים מהמטרות והערכים המקוריים. "המשטרה לא דרשה את זה" אמרה נציגת המשטרה בכנסת, אבל "ככל שיהיה מאגר, בהחלט המשטרה תרצה להתחבר אליו". כלומר, המשטרה לא נתקלה בצרכים או בבעיות, שהפריעו לה לשמור על שלום הציבור, ושהביאו אותה לבקש להקים מאגר ביומטרי של כל תושבי ישראל. אבל אם יהיה צעצוע חדש – "אז גם אני רוצה לשחק". פעם הסבירו לי מדוע חתול, להבדיל מכלב, מלקק ללא הרף את המפשעה: חתול אינו יצור מיני יותר, הוא עושה את זה פשוט "כי הוא יכול". זוהי בדיוק הסיבה שבגללה המשטרה "בהחלט תרצה להתחבר למאגר" ושבגללה הוא נבנה באופן מסוכן במיוחד – או כפי שיהונתן קלינגר מתאר זאת, לפי עקרונות של surveillance by design.
המאבק במאגר הביומטרי הוא מאבק על דמותה של החברה שבה אנו חיים. מאחורי מסך פיקטיבי של "מומחיות" ושל "ניטרליות טכנולוגית" כביכול, מצליחים הפקידים ובעלי השררה ליטול מאיתנו את האפשרות לקבוע את הערכים ואת הנורמות שיעצבו את חיינו כפרטים וכחברה. בפזיזות ובסכלות הם מפתחים מנגנוני בקרה ושליטה על חיינו. בעצם – גם על חייהם, ועל חיי בנותיהם ובניהם.
במהלך השנתיים-שלוש האחרונות יצא לי לשוחח לא מעט עם פקידים, מומחי טכנולוגיה ומשפטנים, שהיו חלק מהכוח ביורוקרטי האדיר שמקדם את העגלה הביומטרית. כל אחת ואחד מהם הוא רכיב קטן בתוך מכונה ביורוקרטית אדירה, שמתקדמת בנתיב שלא תמיד ברור גם להם. רבים מהם עשו בתחילת הדרך דברים על יסוד הנחות ואמונות שקרסו בהמשך. אבל כמו החותרים בספינת העבדים, הם מצאו את עצמם מקובעים במקומם, אנוסים להמשיך ולחתור. הם הוסיפו למשוך את העגלה הביומטרית, למרות שזו נעשתה מסוכנת ומאיימת יותר ויותר, רק כדי שלא להידרס תחת גלגליה. הלווייתן הביורקרטי גדול מסך חלקיו האנושיים. מטבע הדברים, בשיחות שניהלתי איתם היו לאנשי המנגנון תשובות "טובות" להרבה שאלות והשגות שהיו לי. אבל היתה שאלה אחת שעליה לא קיבלתי מענה: האם בעוד שנים, כשאת או אתה כבר לא תהיו בתפקיד - לא תוכלו להשפיע על מהלך הדברים, האם גם אז תהיו בטוחים שהמאגר הביומטרי שבניתם משרת את המטרות שראיתם אל מול עיניכם ואינו מנוצל לרעה? בדרך כלל לא קיבלתי תשובה של ממש לשאלה הזו, אבל יכולתי לראות אותה באישוני העיניים המתרחבים של בני שיחי. מן הסתם לכך מכוון Bruce Schneier שאומר:
"Just as we look back at the beginning of the previous century and shake our heads at how the titans of the industrial age could ignore the pollution they caused, future generations will look back at us—in the early decades of the information age—and judge our architecture, and what we did to foster freedom, liberty, and democracy. Did we build information technologies that protected people's freedoms even during times when society tried to subvert them? Or did we build technologies that could easily be modified to watch and control? History will record our choices."
תודה ובהצלחה לכולנו.
"עתירה: לעצור את החוק הביומטרי" 20.2.12 ynet
"עתירה נגד המאגר הביומטרי: "סכנה לשלום הציבור" " הארץ 20.2.12
יוסי ניסן "עתירה נגד המאגר הביומטרי: פגיעה חמורה בפרטיות ובביטחון" גלובס 20.2.12
עומר כבירי "עתירה נגד המאגר הביומטרי: פגיעה חמורה בפרטיות ובביטחון" כלכליסט
"עתירה נגד המאגר הביומטרי: "אין דבר כזה בטוח, דליפת המידע תגרום נזק בלתי הפיך" nana10.co.il
ענבל אורפז "עתירה לבג"ץ נגד הקמת המאגר הביומטרי הממשלתי" it.themarker 20.2.12
חיים רבלין "עתירה נגד המאגר הביומטרי: "מסכן את שלום הציבור" mako
אמוץ שפירא "עתירה לבג"צ: בטלו הקמת המאגר הביומטרי" רשת ב' 20.2.12
4 תגובות:
מר פינצ'וק היקר, יישר כח גדול, וגם ענק על הגשת העתירה.
מאחל הצלחה לכולנו, אלה שאינם מוכנים להפקיר את חרותם האישית, אלה העומדים על המשמר למנוע את פגיעתם של אותם אנשים שאין לי אלא לכנותם "רעים" שרוצים לכפות את דעתם על הכלל, שטובת הכלל אינה באמת בראש מעייניהם, ושחשיבתם וראייתם מצומצמת אינטרסנטית ויוהרתנית.
כל הזמן הרגשתי שעניין זה הוא מלחמה לחיים ולמוות, כי אני לא אתן אצבע בשום פנים, וגם לא אאפשר שיכרסמו בזכויותי האזרחיות הפשוטות והטבעיות בגלל קפריזות חסרות אחריות וחסרות מעוף של תומכי ומקדמי החוק.
מר פינצ'וק היקר: מרגע שנודע לי על הבג"ץ, התחלתי לנשום לרווחה ולהרגיש טוב יותר, כי אמרתי הנה עניין כה חשוב מוגש בפני ערכאה משפטית גבוהה שאני רוצה להאמין לא תאפשר את הפשע החמור הזה במדינת היהודים.
תיכננתי אף להגר למדינה אחרת אם חס וחלילה ינסו לכפות עלי לתת אצבע או לשלול ממני את זכויותי הפשוטות והטבעיות.
המאגר הביומטרי הינו פשע גם משום שהוא חודר למקום הכי אינטימי שמוקנה לאדם עם בואו לעולם.
שלטון שיכפה זאת, כמוהו כאותם משטרים (עליהם קראתי בסיפורים) שהמלך רשאי לשכב עם כל הנשים שבמדינה בין בהסכמה ובין שלא בהסכמה.
זוהי חדירה לפרטיות הכי אינטימית ובצורה הכי בוטה שאפשר, שרק משטרים טוטאלטריים מרשים לעצמם זאת, האם מדינת ישראל, המדינה שהוקמה כמקלט לעם היהודי הנרדף, תנהג כמו משטרים אפלים אלה?
אני מתקשה להאמין שמדינת ישראל העבירה חוק בכנסת שתומך במנגנון רדיפה כלפי אזרחיה!
הרבה תודה לך ולכל היוזמים והתומכים בעתירה.
אני מאחל ומתפלל להצלחת העתירה אמן ואמן.
סכנה מסוימת, האורבת מאחורי מסך החסיון, ליריביהם של בכירים או של עשירים, עוד תוחמר ע"י המאגר הביומטרי
המסר ה"פאראנואידי" דלהלן אשר מנוסח בנסוח שמכסה טפחיים, הוא רק טפח שנגלה לי מסכנה שטמונה בכחם של בעלי תפקידים מסוימים בגופים שלטוניים, רק חלק זעיר של סכנה זו נחשף בתקשורת: כבר כיום קיימת אפשרות של בעלי תפקידים מסוימים במערכת אכיפת החוק ובמערכת הבטחון להרוס חיים של יריבים אישיים (שלהם ושל מקורביהם): להשמיץ בסתר, כדי לגרום לנדויו של המושמץ, וזאת באמצעות "הדלפת" (בכמות של "הזלפת", באמצעות חקירות שוא עליו בקרב מכריו ובאמצעים נוספים) "מידע מסווג שמי שמגלה אותו צפוי לעונש חמור מאוד" (טריק זה מבטיח שהקרבן, במשך כל ימי חייו, לא יגלה מה נאמר מאחורי גבו, לא יוכל להפריך ולא יוכל לתבוע פצויי דיבה, וכדי שלא יחפש את תוכן ההשמצה שבפועל, זו שחמורה באמת, יש טריקים כדי לשכנעו שהוא מנודה בגלל השמצה מסוימת אחרת שהיא, מטבעה, לא נתנת להפרכה). ההשמצה עשויה להיות מלווה ב"הוכחות מוצקות מאוד" שאינן אלא חצאי אמיתות ו/או הטעיות שנוצרות באמצעים יקרים מאוד, שעשויים להיות מצויים (למטרות לגיטימיות, לפעמים מתוך תקציב עצום וחסוי) בידי גופי חקירה/בטחון מסוימים. ידיעות בתקשורת על חשדות לשחוד אנשי משטרה, מפעם לפעם, מלמדות שהסכנה דלעיל מאימת גם על יריביהם של עשירים שעשויים לשחד.
אחרי חקיקת חוק המאגר הביומטרי הבעיה עלולה להחמיר כי נתוני המאגר הביומטרי עשויים לשמש לחזוק "הוכחות" כנ"ל (קצרה היריעה מלפרט פה). האם הסכנה האמורה היא תיאורטית בלבד? אי אפשר להרחיב על כך בטוקבק. אוסיף רק מעט:
א- שמעתי מאחד מעורכי הדין הותיקים ביותר בישראל שבמשך שנות עבודתו הוא נוכח בראיות לכאוריות רבות להפצת השמצות על ידי אנשי משטרה מאחורי הגב של קרבנות התעלולים אך מעולם לא נמצאה ראיה שאמינותה מספיקה להוכחה ולכן אי אפשר להלחם בתופעה (למפיצי ההשמצות יש אפשרויות להשתמש בחוקי סודיות וחסיון כדי לסתום פיותיהם של עדים פוטנציאליים).
והנה עוד דברים שנחשפו, אחרי שפרסמתי לראשונה את עקר התוכן של הטוקבק הזה:
ב- תחקיר של אמנון לוי (ב"ערוץ 10" "שומר מסך" 01.02.10) חשף שקרוביו של עו"ד יורם חכם ז"ל טענו בבטחון שבידיהם ממצאים אשר מורים על כך שרציחתו היתה כנקמה בעקבות שמועות על היותו משת"פ של המשטרה, שמועות שהופצו ע"י אנשי משטרה בין ארכי-פושעים כדי לנקום בו. סבת הרצח לא מתפענחת כי המשטרה לא מצאה את הרוצח עד היום למרות שרצח באמצע 2008, בית המשפט נענה לבקשת המשטרה ל-9 [!!] צווי אסור פרסום. (אמנם, אינני מאמין שאנשי משטרה תכננו מראש שתוצאות העוינות כלפיו, עקב ההשמצות, תגענה עד כדי רצח, עם זאת, לא סביר שמישהו ירצח ויסתכן במאסר עולם אם השמועות האמורות לא לוו ב"הוכחות אמינות מאוד" שסופקו ע"י מפיצי השמועות).
ג- בכתבה מאת אבי יששכרוף ב"הארץ" מוסף 26.02.10 "חושף מי שהיה בכיר סוכני השב"כ בגדה..[בשנים 1997-2007 –מ.ט. ]...מסעב יוסף: ...לשב"כ...נותר...לנקום. הוא הפיץ שמועה כי רג'וב הסגיר את המבוקשים לידי השב"כ. אנשי חמאס ופתח האשימו אותו בבגידה...מפעיליו של מסעב יוסף בשב"כ סירבו להתייחס למקרה זה". לא יעלה על הדעת שאנשיו של רג'וב בפתח' האשימו את רג'וב, אחד מבכירי תנועתם המחתרתית, באשמה חמורה של בגידה בהם רק בגלל שמועה גרידא, מכאן שהשמועה הופצה בלווי הוכחות משכנעות מאד, מזויפות ו/או חצאי אמיתות, שצירו תמונה אותנטית למראית עין ומשכנעת כל כך עד שאפילו חבריו של רג'וב, שאת אמונם רכש בפעילותם המחתרתית, האמינו בה.
ד- במאמר ב"הארץ" מיום 26.03.10 כתב יוסי שריד שהראיות שהוצגו בפניו, בעת שהיה חבר ועדת חו"ב, בדבר היותו של חברו נוסייבה סוכן חשאי שאסף מידע בטחוני בשביל המודיעין העיראקי היו ראיות כה משכנעות עד כי "בגדתי בחברות אישית ובחברות לדרך. התפתיתי להאמין ל'גורמי הביטחון' – ואפת"..."חזיתי מבשרי את השקר".
תודיע את התאריך של הדיון כשיהיה. יכול להיות שיהיו אנשים שירצו לבוא לשמוע.
לקח מהעבר - המאגר הביומטרי עוד יונף מעלינו כשוט בידי "הדמוקרטיה המתגוננת"
התומכים במאגר הביומטרי שוגים באשליה ומשגים באשר הם מאמינים בהתמדתה של שמירת זכויות האזרח במדינה דמוקרטית. למעשה, אחרי שהם נוכחו שוב ושוב ביציבותו המתמדת של משטר שמצית לכללי הדמוקרטיה וכבר נעשתה להם הדמוקרטיה מעין חוק טבע, הם מתקשים לתאר לעצמם איך לפתע המשטר הדמוקרטי המוכר להם יתהפך עליהם למשטר של "דמוקרטיה מתגוננת" וכל ההגנות שהמחוקק העניק למאגר הביומטרי תתמוססנה בהוראת שב"כ אחת. הנה תזכורת מתקופת ממשלת יצחק רבין ז"ל: ביום 24.02.1994 היה טבח בחברון, התקשורת בכללותה ביחד עם שופרותיהם התקשורתיים של גורמי שלטון פצחה במקהלה בזכותה ובחובתה של "הדמוקרטיה המתגוננת" להגביל את הזכויות הדמוקרטיות כדי "ליבש את הביצה שגידלה את הרוצח המתועב", וכבר ביום 28.02.1994 נמסרה לתקשורת הודעה של "מקור בכיר במשרד ראש הממשלה", ובגרסה נוספת היה זה "מקור בכיר במשרד הבטחון", אשר הודיע שהוחלט לאפשר מעצר למשך זמן לא קצוב, ללא משפט וללא אפשרות לבחינת הראיות ("מעצרים מנהליים") של מאות אנשים אשר סווגו כ"מסוכנים" על פי טענתם הבלתי מוכחת של אנשים במשרד רה"מ. הסכנה לדמוקרטיה מהחלטה זו טמונה בכך שהיא היתה מאפשרת לנצל את עקיפת ההליך המשפטי ולהוסיף לרשימה עוד עצורים וכך "לחסל את החשבון" עם אזרחים תמימים שהיו לצנינים בעיניו של רה"מ, או בעיניהם של בכירי מערכות השו-שו (מסבות פוליטיות או אישיות). על כן, מאות מעצרים בלתי שפיטים אלה היו מטילים אימה על כל מי שמתכוון למתוח בקורת על הממשלה או על המשטרה או לחשוף שחיתות או מחדלים וכך היו מביאים, למעשה, לבטולו של החפש הפוליטי והאזרחי. "כלבי השמירה של הדמוקרטיה" שאז עוד היו מזועזעים מהטבח בחברון ושותפים לתחושת החרום, לא זו בלבד שלא השמיעו נהימה רפה אחת של מחאה אלא שגם הדווח העובדתי שלהם על ההכרזה הדרמטית הנ"ל גלה רק טפח ( הדווחים היחידים שהגיעו לידיעתי היו משפט אחד ששמעתיו פעם אחת בתשדיר חדשות ביום 28.02.1994 ועוד משפט אחד שהובלע בתוך סקירה ארוכה בגליון 01.03.1994 של עתון נפוץ, ללא שום אזכור בכותרת הסקירה ). הצנעתה של אותה הודעה היא סבה אחת לכך שכיום איש איננו זוכר איך הדמוקרטיה הישראלית, בצורתה המוכרת לנו, כמעט שבוטלה אז כהרף עין; סבה נוספת היא, כמובן, שבסופו של דבר רה"מ נרגע מזעמו על הקיצוניים וחזר בו מגחמתו להפעלת אמצעי "דמוקרטיה מתגוננת" ולכן החפש שלנו נשאר כשהיה. לפיכך, נתאר לעצמנו פגוע עתידי בהר-הבית שיטיל חשד על קבוצות ימניות (או על פרובוקטורים ערבים ישראליים). שוב המקהלה תקרא "ליבש את הבצה", ושוב תהיה תמיכה כמעט מקיר לקיר בכך שהגיע שעתה היפה של "הדמוקרטיה המתגוננת" כלומר, שבשעת חרום כזאת דוקא רדיפה של קבוצות אופוזיציוניות מסוימות, ושל החשודים בקשרים אתן, היא המעשה הפטריוטי-דמוקרטי הנכון. באווירה כזאת, מי העובד שיסרב להוראת שב"כ (מלווה באיומים?) להפר "באופן זמני" את ההוראות שנחקקו להגנת המאגר הביומטרי, "חוק שנכתב בזמנים אחרים וכבר איננו רלוונטי למצב הנורא העכשווי" ? כך, בשעה של תחושת חרום, אולי חריפה הרבה יותר משהכרנו בעבר, כל המאגר הביומטרי כולו יפול לידיהם של השב"כ ושל המשטרה כפרי בשל, ואחר כך איש לא ימצא דרך להחזיר את השד לבקבוק עד שיחלפו כמעט 100 שנים (שבמשכם ימותו כל הרשומים במאגר), או שלכל הפחות שעת החרום תנוצל, עם צו של שופט יחיד שגם הוא מושפע מהאווירה או אף בלי צו, כדי לקבל שמות של אזרחים (כולל אותם ש"עושים צרות" לבכירי השלטון ולמקורביהם). דרך נוספת שעשויה להביא לאותו אסון בלתי הפיך, היא לנצל את הסכמת רוב חברי הכנסת, שתתקבל בעקבות תחושת החרום המלכדת, לשנות את סעיפי חוק המאגר הביומטרי כדי שיתאימו ל"צרכי" השב"כ. והעקר הוא שהחכם עיניו בראשו ולכן עצם הידיעה שלנו שתרחישים כאלה צפויים, ועצם המודעות שלנו לאפשרות שאחרי נפילת המאגר הביומטרי (כולו או חלקו) בידי השב"כ או המשטרה תנוטר כל תנועה וכל פגישה של כל אזרח, ושל כל האנשים שנפגשו עם מי שפגש אותו אזרח (בעזרת המצלמות שברחובות ובעסקים, למשל), ויתאפשר לאנשי משטרה / שב"כ להשתמש בידע זה כדי לפגוע באזרחים בשיטות חסויות (לא רק תפירת תיקים), די באלה כדי להטיל אימה, כבר מעתה, על כל מי שמתכוון "לעשות בעיות" למושחתים שמקושרים עם "החלונות הגבוהים" ועל כל מי שנמצא או עשוי להמצא בעתיד, לרוע מזלו, ביריבות אישית אתם או עם חבריהם. אימה כזאת היא, למעשה, תחושתם של כל תושבי הדיקטטורות.
הוסף רשומת תגובה