... היה זה לאחר שלוש שעות של דיון. לאחר שנציגי מכוני המיון חזרו שוב ושוב על טענות בעלמא וסרבו להתייחס לעובדות ולטענות שהוצגו בפניהם. פתאום הבחנתי באשה שלא השתתפה בויכוח הסוער עד אותו רגע. היא הציגה עצמה כפסיכולוגית בעלת ותק של 25 שנה במקצוע. "אני רוצה להגיד משהו לא על פסיכולוגיה אבחונית, אלא על התהליך שאני רואה כאן" היא אמרה, ולרגע היה נדמה לי, שאולי אנחנו בכלל משתתפים ביום של מבחני מיון, ממש כמו אותם רבבות מועמדים לעבודה, שפרנסתם וגורלם תלויים במכוני המיון.
מה לדעתכם יקרה בפועל?" היא שאלה "תוציאו את ההנחיה ויהיה לזה את התוקף שמגיע לו?… ההנחיה תקוים? המעסיקים והמכונים יחיו בשלום עם זה? לא מספיק לבוא עם הנחתה כזאת ולצפות לטוב. אתם נעולים בדיציפלינה שלכם, אבל ארגז הכלים שאתם מביאים איתכם איננו מספיק"(pdf בעמוד 14).
נימת דבריה וארשת פניה הביעו - וזו חוויה אישית שלי ושלי בלבד - מזיגה של התנשאות פרופסיונאלית מזה, ותדהמה ובעתה מזה, כאילו התעוררה משינה מתוקה ונחרדה לגלות מסביבה חבורה של פראי-אדם, שבידיהם "ארגז כלים" משונים ובלתי "מספיקים".
הדיון התקיים במשרדי רמו"ט (הרשות למשפט ולטכנולוגיה במשרד המשפטים) כחלק מהליך שימוע (pdf), שקיימה הרשות לקראת פרסום הנחיה בנושא: "תחולת הוראות חוק הגנת הפרטיות על הליכי מיון לקבלה לעבודה ופעילות מכוני המיון".
בהנחיה שפורסמה היום (pdf), לאחר יותר משנה של ויכוחים ושימועים, נקבע בין היתר, כי על המכונים לאפשר לכל נבחן לעיין בתוצאות המבחנים "בדיוק" כפי שאלו הועברו למעסיק, וכי אין תוקף משפטי לפרקטיקה של המכונים, שמאלצים את הנבדקים "לוותר" על זכות העיון. עוד נקבע, שאסור למכון המיון לשמור מידע אישי של נבדק אלא למטרה של מתן חוות דעת למעסיק ששלח אותו למבחנים. הסכמת הנבדק לסטייה מכלל זה - דהיינו, הסכמה לשמירת המידע האישי שלו לצורך העברתו לגורמים נוספים בעתיד - ניתנת לביטול בכל עת.
עתה נותר רק להמתין ולראות האם ההנחיות החדשות יקוימו. במהלך עשר השנים האחרונות אני עוקב אחר ההליכים המשפילים והמעיקים שנאלצים לעבור מועמדים לעבודה, ויצא לי לטפל בלא מעט פניות של נבדקים "חצופים"', שביקשו לעיין בתוצאות שקובעות את גורלם. בשנת 2002 הוציאה רשמת מאגרי המידע הנחיה, שהורתה למכוני המיון לאפשר לנבדקים לעיין בתוצאות. המכונים התעלמו. ארוכה היא רשימת הטענות והתירוצים, שעליה הם ביססו את סרבנותם. לחלקה התייחסתי בנייר עמדה ששלחתי לרמו"ט במהלך השימוע (pdf). לחלקן האחר אתייחס בעתיד. אבל על רקע ניסיון העבר, אני תוהה כיצד תנהג תעשיית המיון עתה.
וכאן אנו חוזרים לרשמיי מהמפגש ברמו"ט, ולפסיכולוגית חמורת הסבר שהפציעה לפתע, ושדבריה שיקפו את ההתנהלות המטרידה של תעשיית המיון. במקום להתמודד עם הפרכות והסתירות בטיעוניהם ניסו נציגי המכונים לטעון נגד עצם קיומו של הדיון: "זה לא עניין למשפטנים". "מי אתם בכלל, שתניחו את כף רגלכם במקדש הגילדאי של מכוני המיון ושל הפסיכולוגים שעובדים בהם?" ולא, הם לא אמרו את זה כך - זה מה שאני שמעתי. מעניין רק לדעת מה היתה חוות הדעת שהייתי חוטף על הפרשנות הזו שלי, לו הייתי משתתף עכשיו ב"משחק מצבים" או בפעילות אחרת של מבחני מיון בעבודה.
המוטיב השני בדברים ששמעתי היה מטריד הרבה יותר. כיוון שהדוברת הייתה מנהלת בכירה במכון פיל"ת, אני מתקשה לדחוק את החשש, שמדובר בהצהרת כוונות ובאזהרה: שאין כוונה לקיים את ההנחיה שבנדון, וליתר דיוק שיש כוונה להפר אותה; ש"המכונים" – לרבות המכון שיוצג על ידי הדוברת – לא "יחיו בשלום עם 'זה' "; ושציבור גדול ומדוכא של נבדקים במכוני המיון אינו יכול "לצפות לטוב".
על כן, במכתב ששלחתי היום לרמו"ט ביקשתי שיעמדו על המשמר ויאכפו את ההנחיה החדשה:
"רשמנו לפנינו בסיפוק ולתזכורת את הוראת המעבר של ההנחיה, שלפיה 'הרשם יתחיל באכיפת הוראות ההנחיה בתום שלושה חודשים ממועד פרסומה'.
…כפי שכתבנו לפני כשנה, בתגובה לטיוטת הנוהל שבנדון: 'גורלם של רבבות מבקשי עבודה נתון בידיהם של מכוני המיון… הם תלויים בהם תלות ניכרת… [ש] מנוצלת על-מנת להעמידם בפני סדרה של מבחנים ושאלונים, חלקם פולשניים ומשפילים, ובהסתמך עליהם – לשרטט פרופיל פיזי, נפשי ואישיותי, שאמור לנבא, במידה שנויה במחלוקת של תוקף ומהימנות, את סיכויי התאמתם לתפקיד. הנבחנים נדרשים לחתום על כתבי ויתור 'בהסכמה', אשר מתיימרים לשלול את זכותם הבסיסית לעיין במידע האישי שלהם, שמוחזק על ידי המכון והמעסיק.'
ואכן, במהלך השימוע הסתבר, שמכוני מיון רבים משתיתים את פעילותם על מה שכונה על ידי נציגם כ'פירמידה' (כאן, pdf, בעמוד 5). למונח זה לא נלוו הסברים, ואולם ממכלול הדברים שנשמעו במהלך השימוע מצטיירת 'פירמידה' שבראשה ממוקמים האינטרסים המשותפים והמשלימים של המכונים ושל המעסיקים. רק בתחתית, תחת כובדם של הלוחץ של אותם אינטרסים, ממוקמים הנבדקים - המועמדים לעבודה, וזכויות היסוד שלהם לפרטיות ולכבוד.
עתה, לאחר פרסום ההנחיה שבנדון, יש מקום לתקווה, שיחול שינוי במבנה 'הפירמידה', ושזכויות האדם של רבבות מבקשי עבודה יזכו ליחס הראוי להן. אנו מברכים על הפעולה המאומצת שעשיתם בהקשר זה, ומפצירים בכם לפעול לאכיפת הדין, כדי שהמאמץ לא יהיה לשווא - על מנת שחרף האזהרות שנשמעו, יוכלו מבקשי עבודה לממש את זכויותיהם, על מנת שכולנו נוכל לחיות בחברה צודקת והוגנת יותר, ובניגוד לאיומים - 'לצפות לטוב' ".
מה שנותר עכשיו הוא לא להרפות:
ראשית, החל מהיום ולכל המאוחר ממועד כניסתה לתוקף של ההנחיה (29.5.2012), כל נבדק/ת שעברו או יעברו מבחני מיון לעבודה מוזמנים לעמוד על זכותם לעיין בתוצאות המבחנים ועל כל הזכויות אחרות, שמפורטות בהנחיית הרשם (pdf כבר אמרתי?). לרשם יש סמכויות אכיפה שונות, וניתן לצפות שיעמוד בהבטחתו ויפעיל אותן אם תתלוננו.
ביקשתם לעיין בתוצאות המבחנים וסורבתם?
הגעתם ליום מבחנים ונדרשתם לחתום על "ויתור" על זכות העיון?
המכון דחה את דרישתכם לבטל הסכמה קודמת - אישור לשמירת המידע האישי שלכם למטרה אחרת מזו שלשמה הגעתם למבחן?
תגישו תלונה לרשם מאגרי המידע.
אם תכתבו את האגודה לזכויות האזרח (אפילו בעילום שם ומחיקת פרטים מזהים) נוכל גם אנו לעקוב אחר התנהלות המכונים ואחר אכיפת ההנחיה.
שנית, פעילותם של מכוני המיון ושל מנגנוני מיון וסינון אחרים ב"שוק" העבודה ראויה להסדרה נרחבת בהרבה. מסתבר שלעיתים המבחנים בהקשר זה ראוי להזכיר את הצעת החוק הפרטית, של חברי הכנסת שלי יחימוביץ וחיים כץ (הצעת חוק בדיקות התאמה לעבודה, התשס"ט-2009). למרבה הצער, ההצעה נתקלת בהתנגדות של משרדי התמ"ת והמשפטים. לחץ ציבורי יכול לעזור - ככל שירבו התלונות כך יש סיכוי לשינוי (גילוי נאות - סייעתי במלאת ניסוח ההצעה).
שלישית, יש לקוות שתחולת ההנחיה החדשה יורחב על פעילויות נוספות של מכוני מיון. כך, למשל, מנגנוני הסינון וההדרה בישובים קהילתיים נעזרים, בין היתר, במבחני ובמכוני מיון. כפי שכתבתי בנייר העמדה שהגשנו לרשם (pdf בפסקה 27)
יש לי עוד הרבה מה לומר בנושא, אבל כבר מאוחר, ואולי גם כדאי להשאיר משהו להזדמנות אחרת..."הפירוש המצמצם והדווקני שיש ליתן ל'הסכמה' ולהגנות הקבועות בחוק הגנות הפרטיות, ראוי שיחול גם במקרים אחרים של נבדקים, הנשלחים למכון מיון: מקרים שבהם מופנים נבדקים על ידי ישובים קהילתיים, או במקרה שמועמד לאימוץ ילדים מופנה לאבחון על ידי שירותי הרווחה. גם במקרים רווחים אלה שוררים יחסים לא שוויוניים בין המזמין לבין הנבדקים, ואלה מועתקים גם למישור היחסים בין הנבדק לבין המכון. אמות המידה המחמירות שנקבעו במקרה של נבדקים שהם מועמדים לעבודה רלבנטיות למקרים גם בשל כך שהגופים המזמינים כפופים למשפט הציבורי ולחובות מוגברות של תום הלב וההגינות אם – בשל אופיים הציבורי ואם בשל כך שהם נהנים ממשאבים ציבוריים (אדמות מדינה). בהתאם לזאת יש להרחיב את תחולתה של ההנחיה גם למקרים האחרים שבה נשלחים נבדקים לאבחוןבמכוני מיון."
