השבוע הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תובענה ייצוגית נגד החברה שמפעילה את האתר "תקדין" בעילה של פגיעה בפרטיות. על פי כתב התביעה, שהוגש על ידי עו"ד אסף פינק, תקדין מקדמת באמצעות מנועי החיפוש באינטרנט פלטפורמה מיוחדת, שמנגישה את כל פסקי הדין שניתנו בעניינו של אדם, ומאפשרת לכרות את המידע האישי שלו ולפגוע בפרטיותו. (ת"צ (תא) 34134-01-12 ש.ש. נ' חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ; pdf; pdf).
תקדין היא אחת מהחברות שמנהלות מאגר משפטי הכולל, בין היתר, מאות אלפי פסקי דין שמתפרסמים באתר מערכת בתי המשפט. אלא שבשונה מנט-המשפט האתרים המשפטיים מאפשרים גם עריכת חיפושים לפי מילות מפתח לרבות לפי שמו של אדם. באמצעות פעולת חיפוש פשוטה ניתן לקבץ בתוך שניות את כל פסקי הדין שפלוני היה צד להם, ואת כל המידע האישי שטמון בהם לגבי אותו אדם. כריית מידע אישי ויצירת תיק דיגיטלי על אדם נמנים על אחת מהסכנות הגדולות, שמציבה הטכנולוגיה לפרטיות המידע האישי. כפי שכותב פרופ' מיכאל בירנהק, פרטיות היא שליטה של אדם במידע האישי שלו. פרטיות אינה רק שמירה על "סוד" (האם יש לכם משהו שהוא סודי לחלוטין? משהו שאיש מלבדכם אינו יודע?) אלא הגבלת הגישה של אחרים למידע האישי. ביטוי חלקי לעקרון זה הוא האיסור על "שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה" (סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות).
כמובן שאפשר לבוא ולטעון ש"מסירת" או פרסום המידע האישי שנמצא בפסקי הדין נעשים בדיוק למטרה שלשמה הוא נמסר – פומביות המשפט. אבל מרגע שהטכנולוגיה מאפשרת לנו לעבד את המידע האישי שבמאגרים, יש חשיבות קריטית גם לשאלה כיצד נמסר המידע. כיצד הוא מפורסם. מאגר המידע של הטאבו, למשל, נועד לאפשר לנו לברר מי בעל המגרש הנטוש שמול חלון ביתנו. הוא לא נועד לברר את רשימת נכסי הנדל"ן שבבעלותו של השכן שלנו. לכן מי שמנהל את פנקס רישום המקרקעין חייב לוודא שהנגשתו של המאגר לא תאפשר לנו לעבד את המידע שבו ולגלות את רשימת הנכסים של פלוני.
המעבר לפרסום פסקי דין באינטרנט, איננו ברור מאליו, וספק אם דיי בעקרון פומביות המשפט כדי לאפשרו באין חקיקה מסמיכה מפורשת. העובדה שפסקי הדין והמידע האישי שבהם מתפרסמים כדי לממש את עקרון הפומביות, אינה גוררת בהכרח חובה או סמכות חוקית לפרסמם, באופן שחושף את המידע האישי באופן וודאי לשימושים, שחורגים מהתכלית שלשמה מתפרסמים פסקי הדין – חיפוש "הפוך" וכריית מידע אישי על פלוני. על המדינה לשמור על מאגרי המידע הציבוריים על מנת שלא ייעשה בהם שימוש החורג ממטרותיהם. לעניין זה יפים דבריה של הנשיאה ביניש, הגם שנאמרו בהקשר אחר (אך קרוב): " חזונו האפוקליפטי של ג'ורג' אורוול בדבר "האח הגדול", עלול על נקלה להפוך למציאות חיים אם לא יושמו הגבולות לנגישות למאגרים ולשימוש בהם מעבר למטרה המוגבלת שלשמה ניתנה הסמכות למופקדים על מאגרי המידע" (עש"ם 6843/01 יפתח בן דוד נ' נציב שירות המדינה, פ"ד נו(2), 918 (2002) 924-925; להרחבה ראו באתר האגודה לזכויות האזרח: לאזן בין הזכות לפרטיות לבין עקרון פומביות המשפט ובקשה להצטרף לדיון (pdf) בעיקר בפסקה 69 ואילך).
סוגיה זו מעסיקה את מערכת המשפט, ונדונה בימים אלה על ידי ועדה בראשותו של השופט אנגלרד.מכל מקום, התביעה הייצוגית אינה יוצאת נגד פרסום רשמי של פסקי דין על ידי מנהל בתי המשפט, ואף לא נגד הפרסום במאגרים המשפטיים המסחריים, אלא נגד "ניצול מאגר פסקי דין ושימושו כמאגר מידע אודות אנשים וזאת על ידי קישורו לרשת האינטרנט באמצעות השימוש בגוגל" (פסקה 21 לכתב התביעה).
לפי התובענה, יש לפעילות של תקדין פן נוסף: פלטפורמה בשם "תקדין לייט", שאליה ניתן להגיע על ידי חיפוש שם של פלוני במנוע החיפוש של גוגל או בינג. פעמים רבות וממש לא במקרה, דף התוצאות הראשון מפנה לפסקי דין "בתקדין לייט" שבהם מופיע שמו של אותו פלוני. לעומת זאת, תוצאות חיפוש של ביטויים משפטיים נפוצים ("חזקת השיתוף", "חובת זהירות מושגית" או "עושק המיעוט") במנוע חיפוש אינו מעלה כל הפניה למאגר תקדין לייט. (פסקה 12 ואילך לכתב התביעה).
בהתאם לזאת, במקרה שיצא לכם, למשל, לנהל תביעת נזיקין ובפסק הדין נכללים נתונים רגישים על מצבכם הרפואי או האישי, קרוב לוודאי שזה הדבר הראשון שייחשף לעיניו של מי שיגגל את שמכם: תמצית פסק הדין בעניינכם תופיע בין התוצאות הראשונות שיניב מנוע החיפוש באדיבות תקדין לייט. למקרה שתחושו שפרטיותכם נפגעת מציעה לכם תקין שירות נוסף: תוכלו להסיר את פסק הדין מהמאגר בתמורה ל-49 ₪ ובכך למנוע ממנוע החיפוש לאתר אותו ולהציג אותו בתוצאות החיפוש.
כתב התביעה מוסיף ומספר, שמפעילי תקדין-לייט סבורים שבכך הם מיישמים את עקרון פומביות המשפט, ושהשירות הנוסף של הסרת פסק הדין מהמאגר ניתן "מלפנים משורת הדין". מותר לפרש את הדברים באור שונה. אם הפלטפורמה הזו היתה ביטוי ראוי לפומביות המשפט, מדוע מאפשרים לי להסיר מהמאגר את פסק הדין הנושא את שמי? האם שירות ההסרה ניתן "מלפנים משורת הדין" או שמא "מלפנים משורת פומביות המשפט"? אין לי כוונה לנחש את הכוונות שהיו למפעילי תקדין לייט, אבל התוצאה כאן נראית לי רחוקה מהרציונאל של פומביות המשפט, וקרובה יותר למסחור של פרטיות, ליתר דיוק – מסחור של פגיעה בפרטיות, אולי אפילו "שימוש בשם אדם… לשם ריווח" (סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות).
פומביות המשפט הוא עקרון חוקתי חשוב וראוי, אבל המתח בינו לבין הזכות לפרטיות תובע איזון עדין ורגיש. לדעתי, המהפכה הטכנולוגית הפרה זה מכבר את האיזון שהיה מקובל בעבר, ועל כן "מיחשוב בתי המשפט מחייב גישה חדשה". אבל עוד לפני שנגבש גישה חדשה נדמה לי שהפלטפורמה של תקדין-לייט מציעה פיתוח יצירתי של עקרון פומביות המשפט. כזכור, פרטיות היא שליטה של אדם במידע האישי שלו באופן שמאפשר לו להגביל את הגישה של אחרים למידע זה. על פני הדברים, תקדין עושה בדיוק את ההפך: היא מגבירה באופן מלאכותי את נגישותו של המידע האישי של אדם, ובמקביל מציעה לאותו אדם לצמצם את הנגישות. להחזיר לידיו את השליטה במידע האישי שלו תמורת 49 שקלים.
******
ראו: הילה רז "רוצה להגן על שמך הטוב באינטרנט? שלם 49 שקל" themarker 23.1.12
תקדין היא אחת מהחברות שמנהלות מאגר משפטי הכולל, בין היתר, מאות אלפי פסקי דין שמתפרסמים באתר מערכת בתי המשפט. אלא שבשונה מנט-המשפט האתרים המשפטיים מאפשרים גם עריכת חיפושים לפי מילות מפתח לרבות לפי שמו של אדם. באמצעות פעולת חיפוש פשוטה ניתן לקבץ בתוך שניות את כל פסקי הדין שפלוני היה צד להם, ואת כל המידע האישי שטמון בהם לגבי אותו אדם. כריית מידע אישי ויצירת תיק דיגיטלי על אדם נמנים על אחת מהסכנות הגדולות, שמציבה הטכנולוגיה לפרטיות המידע האישי. כפי שכותב פרופ' מיכאל בירנהק, פרטיות היא שליטה של אדם במידע האישי שלו. פרטיות אינה רק שמירה על "סוד" (האם יש לכם משהו שהוא סודי לחלוטין? משהו שאיש מלבדכם אינו יודע?) אלא הגבלת הגישה של אחרים למידע האישי. ביטוי חלקי לעקרון זה הוא האיסור על "שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה" (סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות).
כמובן שאפשר לבוא ולטעון ש"מסירת" או פרסום המידע האישי שנמצא בפסקי הדין נעשים בדיוק למטרה שלשמה הוא נמסר – פומביות המשפט. אבל מרגע שהטכנולוגיה מאפשרת לנו לעבד את המידע האישי שבמאגרים, יש חשיבות קריטית גם לשאלה כיצד נמסר המידע. כיצד הוא מפורסם. מאגר המידע של הטאבו, למשל, נועד לאפשר לנו לברר מי בעל המגרש הנטוש שמול חלון ביתנו. הוא לא נועד לברר את רשימת נכסי הנדל"ן שבבעלותו של השכן שלנו. לכן מי שמנהל את פנקס רישום המקרקעין חייב לוודא שהנגשתו של המאגר לא תאפשר לנו לעבד את המידע שבו ולגלות את רשימת הנכסים של פלוני.
המעבר לפרסום פסקי דין באינטרנט, איננו ברור מאליו, וספק אם דיי בעקרון פומביות המשפט כדי לאפשרו באין חקיקה מסמיכה מפורשת. העובדה שפסקי הדין והמידע האישי שבהם מתפרסמים כדי לממש את עקרון הפומביות, אינה גוררת בהכרח חובה או סמכות חוקית לפרסמם, באופן שחושף את המידע האישי באופן וודאי לשימושים, שחורגים מהתכלית שלשמה מתפרסמים פסקי הדין – חיפוש "הפוך" וכריית מידע אישי על פלוני. על המדינה לשמור על מאגרי המידע הציבוריים על מנת שלא ייעשה בהם שימוש החורג ממטרותיהם. לעניין זה יפים דבריה של הנשיאה ביניש, הגם שנאמרו בהקשר אחר (אך קרוב): " חזונו האפוקליפטי של ג'ורג' אורוול בדבר "האח הגדול", עלול על נקלה להפוך למציאות חיים אם לא יושמו הגבולות לנגישות למאגרים ולשימוש בהם מעבר למטרה המוגבלת שלשמה ניתנה הסמכות למופקדים על מאגרי המידע" (עש"ם 6843/01 יפתח בן דוד נ' נציב שירות המדינה, פ"ד נו(2), 918 (2002) 924-925; להרחבה ראו באתר האגודה לזכויות האזרח: לאזן בין הזכות לפרטיות לבין עקרון פומביות המשפט ובקשה להצטרף לדיון (pdf) בעיקר בפסקה 69 ואילך).
סוגיה זו מעסיקה את מערכת המשפט, ונדונה בימים אלה על ידי ועדה בראשותו של השופט אנגלרד.מכל מקום, התביעה הייצוגית אינה יוצאת נגד פרסום רשמי של פסקי דין על ידי מנהל בתי המשפט, ואף לא נגד הפרסום במאגרים המשפטיים המסחריים, אלא נגד "ניצול מאגר פסקי דין ושימושו כמאגר מידע אודות אנשים וזאת על ידי קישורו לרשת האינטרנט באמצעות השימוש בגוגל" (פסקה 21 לכתב התביעה).
לפי התובענה, יש לפעילות של תקדין פן נוסף: פלטפורמה בשם "תקדין לייט", שאליה ניתן להגיע על ידי חיפוש שם של פלוני במנוע החיפוש של גוגל או בינג. פעמים רבות וממש לא במקרה, דף התוצאות הראשון מפנה לפסקי דין "בתקדין לייט" שבהם מופיע שמו של אותו פלוני. לעומת זאת, תוצאות חיפוש של ביטויים משפטיים נפוצים ("חזקת השיתוף", "חובת זהירות מושגית" או "עושק המיעוט") במנוע חיפוש אינו מעלה כל הפניה למאגר תקדין לייט. (פסקה 12 ואילך לכתב התביעה).
בהתאם לזאת, במקרה שיצא לכם, למשל, לנהל תביעת נזיקין ובפסק הדין נכללים נתונים רגישים על מצבכם הרפואי או האישי, קרוב לוודאי שזה הדבר הראשון שייחשף לעיניו של מי שיגגל את שמכם: תמצית פסק הדין בעניינכם תופיע בין התוצאות הראשונות שיניב מנוע החיפוש באדיבות תקדין לייט. למקרה שתחושו שפרטיותכם נפגעת מציעה לכם תקין שירות נוסף: תוכלו להסיר את פסק הדין מהמאגר בתמורה ל-49 ₪ ובכך למנוע ממנוע החיפוש לאתר אותו ולהציג אותו בתוצאות החיפוש.
כתב התביעה מוסיף ומספר, שמפעילי תקדין-לייט סבורים שבכך הם מיישמים את עקרון פומביות המשפט, ושהשירות הנוסף של הסרת פסק הדין מהמאגר ניתן "מלפנים משורת הדין". מותר לפרש את הדברים באור שונה. אם הפלטפורמה הזו היתה ביטוי ראוי לפומביות המשפט, מדוע מאפשרים לי להסיר מהמאגר את פסק הדין הנושא את שמי? האם שירות ההסרה ניתן "מלפנים משורת הדין" או שמא "מלפנים משורת פומביות המשפט"? אין לי כוונה לנחש את הכוונות שהיו למפעילי תקדין לייט, אבל התוצאה כאן נראית לי רחוקה מהרציונאל של פומביות המשפט, וקרובה יותר למסחור של פרטיות, ליתר דיוק – מסחור של פגיעה בפרטיות, אולי אפילו "שימוש בשם אדם… לשם ריווח" (סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות).
פומביות המשפט הוא עקרון חוקתי חשוב וראוי, אבל המתח בינו לבין הזכות לפרטיות תובע איזון עדין ורגיש. לדעתי, המהפכה הטכנולוגית הפרה זה מכבר את האיזון שהיה מקובל בעבר, ועל כן "מיחשוב בתי המשפט מחייב גישה חדשה". אבל עוד לפני שנגבש גישה חדשה נדמה לי שהפלטפורמה של תקדין-לייט מציעה פיתוח יצירתי של עקרון פומביות המשפט. כזכור, פרטיות היא שליטה של אדם במידע האישי שלו באופן שמאפשר לו להגביל את הגישה של אחרים למידע זה. על פני הדברים, תקדין עושה בדיוק את ההפך: היא מגבירה באופן מלאכותי את נגישותו של המידע האישי של אדם, ובמקביל מציעה לאותו אדם לצמצם את הנגישות. להחזיר לידיו את השליטה במידע האישי שלו תמורת 49 שקלים.
******
ראו: הילה רז "רוצה להגן על שמך הטוב באינטרנט? שלם 49 שקל" themarker 23.1.12
3 תגובות:
כל הכבוד הגיע הזמן שיטפלו בתקדין. מדוע נזכרו רק עכשיו?
לפני כ-7 שנים נכנסתי לעימות קשה עם התקדין בענין.
הם סירבו להוריד את שמי בענין למרות בקשתי.
היה מדובר בפרסום משפט שלי עם המוסד לביטוח לאומי וחשף פרטים רפואיים רגישים אודותי.
לבסוף הורידו את שמי וזאת לאחר שהפעלתי את מיומנותי באינטרנט וירטתי את המאגר במנועי החיפוש.
אך לפני כן איימו בתביעה משפטית.
פניתי בזמנו לחברי כנסת ולמשרד המשפטים שיטפלו בכך, לחלקם היה רצון טוב אך לא יכלו לעשות דבר
מקוה שהתביעה תצליח
פגוע תקדין
כל הכבוד הגיע הזמן שיטפלו בתקדין. מדוע נזכרו רק עכשיו?
לפני כ-7 שנים נכנסתי לעימות קשה עם התקדין בענין.
הם סירבו להוריד את שמי בענין למרות בקשתי.
היה מדובר בפרסום משפט שלי עם המוסד לביטוח לאומי וחשף פרטים רפואיים רגישים אודותי.
לבסוף הורידו את שמי וזאת לאחר שהפעלתי את מיומנותי באינטרנט וירטתי את המאגר במנועי החיפוש.
אך לפני כן איימו בתביעה משפטית.
פניתי בזמנו לחברי כנסת ולמשרד המשפטים שיטפלו בכך, לחלקם היה רצון טוב אך לא יכלו לעשות דבר
מקוה שהתביעה תצליח
פגוע תקדין
הוסף רשומת תגובה