יום שלישי, 25 באוקטובר 2011

לא היית שולח את בתך לגן ילדים של פדופיל, אז אל תצטרף למאגר הביומטרי

מאמר שפורסם באתר חדשות ערוץ 2 (mako, reshet)


בנק שעומד לפשוט את הרגל לאחר שכספרית מעלה בעשרות מיליוני שקלים - האם היית מפקידה בו את חסכונותיך? בגן הילדים השכונתי בוצעו מעשים מגונים בילדים במשך חודשים מבלי שהגננת שמה לכך לב - האם היית שולח אליו את ילדיך? ברור שהתשובה היא שלילית. אם כך - אחרי שנתפסו החשודים בגניבת מידע רגיש ממרשם האוכלוסין של משרד הפנים, האם תתנו את טביעות האצבע שלכם למאגר הביומטרי שעומד לקום ותגרמו לעצמכם נזק בלתי הפיך?

"בלתי הפיך". כך תיאר משרד הפנים את הנזק שייגרם לתושב, שנתוניו הביומטריים ידלפו מהמאגר. אבל בימים אלה יוצא משרד הפנים בקמפיין שכולו אחיזת עיניים ומנסה לשכנע אותנו להצטרף למאגר הביומטרי.

אל תעשו זאת! נכון, תעודות הזהות שאנחנו מחזיקים הן בדיחה. קל לזייף את התעודה שלך ולגנוב את זהותך. אבל מאגר ביומטרי אינו התרופה לכך והוא יגדיל את הסכנות והנזקים הקשורים בהתחזות ובגניבת זהות.

לפני מספר חודשים מתח מבקר המדינה ביקורת קשה על העיכוב שחל בייצור תעודות זהות איכותיות וקשות לזיוף. כבר לפני יותר מעשור התחיל משרד הפנים בפרויקט "תעודת הזהות החכמה". אבל בשנת 2007 הכול נעצר כיוון ששר הפנים דאז מאיר שטרית, החליט לעכב את הנפקת התעודות החדשות עד שיוקם מאגר ביומטרי. שטרית ידע שהמאגר אינו הכרחי כדי להילחם בזייפנים, אבל הוא גם הבין שיהיה קשה לשכנע את האזרחים לתת טביעות אצבע כמו חשודים בתחנת המשטרה.

העיכוב הממושך בייצור תעודות זהות אמינות גרם נזקים למי שזהותו נגנבה בשנים האחרונות, אבל בזכות עיכוב זה יכול היום משרד הפנים לצאת בקמפיין שכולו מצג שווא - "למכור" לנו את המאגר הביומטרי כפיתרון היחיד למכת הזיופים.

שנים של חקירות נדרשו כדי לתפוס את האנשים שגנבו מידע רגיש ממרשם האוכלוסין וממאגר האימוצים, ובו פרטיהם האישיים של הורים מאמצים ושל ילדים מאומצים. למעשה מדובר רק במקרה אחד מיני רבים שבהם נגנב מידע אישי ממשרד הפנים, ומאין ספור מקרים אחרים של דליפות מידע רגיש ממאגרים בארץ ובחו"ל.

העובדה שמאגרי מידע נפרצים ללא הרף אינה צריכה תמיד למנוע את הקמתם, אבל חייבת להיות חלק ממאזן השיקולים בעד ונגד. התועלת הקטנה של מאגר ביומטרי אינה שקולה כנגד הנזקים הבלתי הפיכים שהוא יגרום. זוכרים את הכורים האטומיים שנסדקו לפני שנה ביפן? גם עליהם אמרו פעם שהם "הבטוחים בעולם".


ההבטחה לשמור על המאגר הביומטרי אינה שווה את הנייר, לבטח לא את מיליוני השקלים שמשרד הפנים מבזבז מהקופה הציבורית כדי לממן את הקמפיין השיווקי של המאגר. אל תתנו טביעת אצבע למי שכשל בשמירה על מידע רגיש הרבה פחות.

***

ACRI: Biometric info breach would be irreversibly damaging jpost.com
The Association for Civil Rights (ACRI) in Israel praised the Justice Ministry for solving the five-year-old case of the theft of personal information from the Population Registry but warned that in the future, with a biometric registry, when such information is obtained by criminals or terrorists, the damage will be irreversible.
The case of the stolen information from the Population Registry "is a warning to all Israeli residents: Don't give your finger prints to somebody who doesn't know how to guard much less sensitive personal information," head of privacy and information for ACRI, lawyer Avner Pinchuk said.
The Interior Ministry, Pinchuk added, "recently admitted that the leaking of biometric information will cause 'irreparable damage to a citizen' but promises us that it knows how to protect the biometric registry." The pilot program for biometric identity cards is set to begin later this year.


Tomer Zarchin "Authorities find source that leaked every Israeli's personal information online" haaretz.com 24.10.11
Avner Pinchuk, in charge of information and privacy issues for the Association for Civil Rights in Israel told Haaretz, “This database includes personal details that cannot be altered. The minute someone has access to the database, it opens up the possibility of acts that would violate people’s rights and freedoms.”

“More generally,” Pinchuk continued, “this database will allow whoever controls it to disturb the public order and national security.”

The biometric database also can be used to gain access to other sensitive information. The information allows one to identify a person based on his biometric information. Facial recognition software allows one to identify anyone photographed on camera, using the biometric database.

יום שני, 24 באוקטובר 2011

שימוש בביומטריה במקום העבודה אינה עומדת בדרישת המידתיות ואינה חוקית

מיכאל בירנהק העביר דיווח על פסיקה של בית המשפט המנהלי העליון בפולין, שלפיה אין מעסיק רשאי לאסוף מידע ביומטרי של עובדיו ואפילו ניתנה לכך הסכמת העובד (I OSK 1476/10). על פי הדיווח,

רשות המיסים הפולנית הקימה מערכת נוכחות המבוססת על כרטיס עם נתונים ביומטריים. עובד שביקש להשתלב במערכת הביומטרית חתם על הסכמה בכתב. בית המשפט קבע כי ההסכמה זו היא חסרת תוקף כיוון, שמדובר בעיבוד מידע אישי שאינו מידתי למטרה שלשמה הוא נעשה. בהתאם לחוקי העבודה בפולין, מעסיק רשאי לדרוש מידע אישי בסיסי כמו, למשל, גיל, שם ורקע תעסוקתי קודם. מידע אישי נוסף ייאסף בכפוף להסכמה מפורשת ווולונטרית של העובד. בנוסף, המידע חייב להיות מידתי – פרופורציונאלי למטרת האיסוף.

החלטת בית המשפט הפולני מבטאת את הגישה האירופית לפרטיות, גישה שאומצה בארץ על ידי בתי הדין לעבודה (ע"א 90/08 איסקוב נ' הממונה על חוק עבודת נשים). יצא לי כבר להזכיר כאן החלטה של בית הדין לעבודה בעניין שעון הנוכחות הביומטרי שהותקן ב"צומת ספרים". במהלך הדיון הטיח השופט לובוצקי בנציגי הרשת "למה לכם להיכנס לשדה מוקשים ולנסות להוכיח שצריך זיהוי ביומטרי, במקום שהוא אינו על גבול איראן ולא ממש עוסק בסודות מדינה?".

ובמילים אחרות: שימוש בביומטריה במקום העבודה אינו מידתי ואינו חוקי.

Poland: Data collection case 'undermines idea behind obtaining consent for processing' dataguidance.com

יום שני, 17 באוקטובר 2011

תאגיד שנפגע "עד עמקי נשמתו" - פיצויים ללא הוכחת נזק לתאגיד?

בהמשך לדיון שהיה בכנסת בשבוע שעבר על ההצעה להגדיל את סכום הפיצויים שייפסקו "ללא (הוכחת) נזק", העלה יהונתן קלינגר "הצעה פרקטית לפתרון בעיות אגו", או במילים אחרות - הצעות חשובות, שיאזנו ויצמצמו ניצול לרעה של תביעות לשון רע.

אחת ההצעות החשובות היתה להבהיר אחת לתמיד את מחלוקת הפוסקים בשאלה האם ניתן לפסוק לתאגיד פיצויים ללא הוכחת נזק. הדילמה כאן היא לגבי היחסים שבין סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע לבין סעיף 10 לפקודת הנזיקין, הקובע כי "תאגיד לא ייפרע פיצויים בשל עוולה אלא אם גרמה לו נזק". קלינגר כבר סקר את המחלוקת ההלכתית. וגם לי יצא לעשות זאת לפני כמה שנים, כשביקשתי למחוק על הסף תביעת SLAPP (סעיף 33 ואילך, pdf) של מעסיק נגד בלוגרית, שסיפרה כיצד נהג בעובדות שמחו על הלנת שכרן. לאחר שהבלוגרית תבעה בבית הדין לעבודה כספים שהיה חייב לה, "מרח" המעסיק תביעת דיבה ותבע 100,000 ש"ח על יסוד סעיף 7א לחוק.

לאחרונה פסקו בתי משפט שלום בשתי הזדמנויות, שתאגיד אינו יכול לתבוע פיצוי "ללא הוכחת נזק". בת"א (חי') 651-09-09 ש. דופברגר בע"מ נ' חן (ש' רננה גלפז-מוקדי, 16.8.11), נפסק: "המטרה היא לפצות על פגיעה רגשית, נפשית, כאשר זו אינה קיימת במקרה של תאגיד. איני סבורה כי הכוונה היתה לקבוע מקרה ספציפי אשר יגבר על הוראת סעיף 10 לפקודת הנזיקין ואף איני רואה את ההגיון וההצדקה לכך.".

אתמול קיבלתי מאתר נבו פסק דין בת"א (ראשל"צ) 2437-09 גני תלתלים מרום בע"מ ואח' נ' פרקשנר (ש' בלכר, 9.10.11): "כי הזכות להיפרע פיצויים בלא הוכחת נזק, היא זכות העומדת רק לאדם הפרטי, אדם בשר ודם, להבדיל מתובע שהוא תאגיד. ההבדל בין אישיות משפטית לאדם בשר ודם בהקשר זה, הוא ברור. 'עוגמת נפש יכולה להיות רק למי שהוא בעל נפש' ".

אני כמובן מסכים עם הקביעות הללו אבל בשתי הסתייגויות.

ראשית, "נזק" אינו נזק ממון בלבד. אפילו אם הנזק היחיד שנגרם לאדם מסתכם בפגיעה רגשית, עדיין ביכולתו לטעון שנגרמה לו עגמת נפש, לתמוך את טענתו בראיה נסיבתית ולבקש מבית המשפט לאמוד את גובה הפיצוי - כל זאת גם ללא סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע. סעיף 7א לא נועד למקרה שבו ברור שנגרם נזק, אך יש קושי להוכיחו או לכמתו, אלא נועד להרתיע משמיצים, ולהקל על הנפגע, שיכול בעזרתו לתבוע פיצוי משמעותי מבלי לטעון אפילו שנגרם לו נזק.

שנית וחשוב יותר, במקרה שתאגיד תובע פיצוי "ללא (הוכחת) נזק" - כלומר, כתב התביעה מסתמך אך ורק על סעיף 7א - אין צורך לנהל התדיינות ארוכה לפני שדוחים את התביעה. ראוי לגלגל את התאגיד התובע ממדרגות בית המשפט ולמחוק את התביעה על הסף. זה מה שביקשתי בזמנו במקרה הנ"ל של הבלוגרית. בית המשפט סירב לעשות זאת (אבל עיכב ולבסוף גם מחק את התביעה על יסוד טענות אחרות שהעליתי) בנימוק הבא: "באשר לטענת ב"כ המבקשת ולפיה תאגיד אינו יכול לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם, כפי שציין ב"כ המבקשת עצמו בבקשה, קיימת מחלוקת בפסיקה בנושא זה… ואין צורך להכריע בעניין זה בשלב המקדמי שבו מצוי התיק."

אני משתדל להמעיט בהתייחסות להחלטות שיפוטיות בתיקים שניהלתי  - לא "להתווכח" עם השופט/ת מחוץ לאולם המשפט מייד לאחר שיצאתי ממנו. אבל בשים לב לזמן שחלף... לדעתי, הכרעה של "מחלוקת בפסיקה", יכולה וצריכה להיעשות גם במסגרת דיון בבקשה למחיקה על הסף. "יכולה" משום שמדובר בשאלה משפטית גרידא ואין צורך לשמוע עדויות כדי להכריע בה; ו"צריכה" משום שאחרת נגרם עיוות דין לשני הצדדים כתוצאה מניהול התדיינות מיותרת. במקרה של תביעות SLAPP ההתדיינות אולי לא "מיותרת" לתובע, אבל קרבן ה-SLAPP יכול בהחלט גם בלעדיה וכך גם בתי המשפט.

בהקשר אחרון זה, אוכל לפחות לסיים בקורת רוח קלה שעורר אצלי פסק הדין החדש בעניין  גני תלתלים. באחרית פסק הדין, לאחר שהיא פוסקת לתובעים "בשר ודם" פיצוי בסך 25,000 ש"ח ודוחה את תביעתו של התאגיד ("ללא הוכחת נזק"), אומרת השופטת:
"לא מצאתי מקום לפסוק לטובת התובעים שכ"ט עו"ד. הגשת תביעה בסכום של 300,000 ₪, העומדת כחרב מתהפכת מעל ראשה של הנתבעת, שהינה אדם פרטי, רק על מנת שכך תעמוד, ללא נקיטה בצעדים מעשיים מינימאליים להוכחתה, ראויה לכל ביקורת וצריך שתבוא במסגרת השיקולים של בית המשפט בפסיקת ההוצאות. בהגשת תביעות מנופחות מסוג זה - גם אם מבוססות הן על גרעין של אמת - יש, מטבעם של דברים, כדי לגרור התדיינות יקרה מן הדרוש (מן המפורסמות ששכ"ט עו"ד שגובה ב"כ הנתבע נקבע, בין היתר, לפי סכום התביעה) וכדי לגרור קיומם של הליכים מסורבלים יותר וטעונים, שמוּנעים בין היתר, גם מאימת הסיכון המרחף מעל ראשו של הנתבע. הזמן השיפוטי שמוקדש לתביעה הוא, בשל אלה, לרוב, גדול יותר בהשוואה לתביעה באותו עניין אילו הוגשה על סכומים ריאליים והוגנים, וגם הסיכויים לפתרון הסכסוך בהסכמה לגבי תביעה שמנופחת עשרות מונים מעבר למימדיה, קטנים יותר."
אני מקווה שזהו סימן לכך, שתופעת ה-SLAPP מתחילה לחדור לשיח המשפטי ולשיקולי השופטים הדנים בתביעות דיבה.

יום חמישי, 6 באוקטובר 2011

חברי כנסת שנהנים מחסינות ומחופש ביטוי מוחלט רוצים שהבלוגרים יחזרו לכתוב למגירה

ביום ב' הקרוב (10.10.11) תדון ועדת החוקה של הכנסת בהצעות חוק של חה"כ יריב לוין ושל חה"כ מאיר שטרית, שלפיהן יוגדל סכום הפיצוי שניתן לפסוק בתביעות לשון הרע ללא הוכחת נזק. על פי המוצע יועלה הסכום מ-50,000 ₪ לעד 500,000 ₪ ולכפל הסכום הנ"ל במקרה שהפרסום "התכוון לפגוע". נוסף על כך, עיתון או אתר אינטרנט שיפרסמו לשון הרע (גם אם זו חוסה בצל ההגנות שבחוק) יחויבו לפרסם תגובה של הנפגע, שאחרת יסתכנו בפיצוי של עד 1.5 מליון ₪.

הלכה למעשה, ההסדר של "פיצוי ללא הוכחת נזק", קובע פיצוי ללא נזק. בתי המשפט מוסמכים לפסוק, ואף פוסקים בפועל, פיצויים גבוהים על פי אומדנה והערכה שעה שהם משתכנעים שנגרם נזק ואפילו אם לא עלה בידי התובע להוכיח את היקפו. למעשה ההסדר שמבקשים לתקן מקנה סמכות לפסוק פיצוי לתובע שלא ניזוק כלל – ואפילו אינו טוען שניזוק - כתוצאה מלשון הרע. התיקון מבקש להטיל פיצוי עונשי בסכומי עתק בהליך אזרחי – אקט חמור של הפרטת המשפט הפלילי תוך חריגה מעקרונות יסוד שהם נשמת אפם של דיני העונשין.

חמורה במיוחד היא ההצעה לחייב מפרסם "לשון הרע" לצרף את תגובת הנפגע. לנוכח אי הוודאות שמאפיינת את התחום – קשה לאדם לנחש מראש כיצד יראה בית המשפט את דברי הביקורת שבכוונתו לפרסם. וגם אם ייעזר ביועצים משפטיים לרוב – עדיין יוותר בליבו הספק. אם תתקבל ההצעה, יהיה מפרסם כזה אנוס לפנות למי שהביקורת מופנית נגדו, על מנת להסיר את הסיכון, קלוש ככל שיהיה, שיהיה עליו לשלם פיצוי של 1.5 מליון ₪ ולהכריז על פשיטת רגל. לשם הדוגמא בלבד נניח שפלונית תטעה לחשוב שהצעות החוק שבנדון נועדו לסתום פיות ולהטיל אפקט מצנן על ביקורת נגד חברי כנסת; או שאלמוני סבור שארגוני זכויות הם "סייעני טרור". חרב מתהפכת של מליון וחצי ₪ תחייב כל עיתון וכל בלוגרית, שירצו לפרסם מאמר דעה ברוח זו, לפנות למגישי הצעות החוק שבנדון במקרה האחד או לארגוני זכויות במקרה השני, להמתין באורח רוח לתגובתם ולפרסמה. הלכה למעשה ההסדר המוצע מקנה זכות תגובה על כל ביקורת שתתפרסם בעיתונות או באינטרנט. ולנוכח ריבוי מקרי ה-SLAPP ניתן לצפות שפניות רבות לקבלת תגובה ייענו במכתב איום בתביעת דיבה אם יעז המפרסם לממש את חופש הביטוי שלו ולמתוח ביקורת על המאיים.

אין עיגון עובדתי להנחות שעומדות ביסוד הצעות החוק, כאילו חלה עלייה משמעותית בפרסומי דיבה וכי מי שניזוק אינו זוכה לפיצוי ראוי. אדרבא, סכומי הפיצויים שפוסקים בתי המשפט בשנים האחרונות עולים בהתמדה. לעומת זאת, מתרבים המקרים של בעלי אמצעים, שתובעים או מאיימים בתביעות דיבה מופרכות או קלושות, ובדרך זו מטילים אימה על כל מי שיבקש למתוח עליהם ביקורת (SLAPP). בעוד שבארה"ב נרתמו מחוקקים כדי לבלום תופעה זו, עומדת הכנסת לעודד אותה באמצעות התיקון החדש.

בנייר עמדה שכתבתי לוועדת החוקה (pdf) בשם האגודה לזכויות האזרח, ציינתי כי שעה שהציגו את הצעות החוק שבנדון בפני מליאת הכנסת התמקדו יוזמיהן בעיתונים ובגופי תקשורת ממוסדים. אין ספק שסכנת ה-SLAPP מאיימת גם על גופים אלה, אבל עושה רושם שחברי הכנסת אפילו לא נתנו את דעתם על האפקט המצנן המסוכן עוד יותר שיש להצעותיהם על דוברים רבים אחרים - בלוגרים, עובדים, ארגוני סביבה ואזרחים שמשתתפים בדיון הציבורי בסוגיות חברתיות. לאלה אין אפילו את הגב הכלכלי הרעוע, שיש למדיה כדי להתמודד עם תביעות דיבה מופרכות או קלושות, אפילו לא עם מכתבי איום בתביעות כאלו. הבלוגוספרה חייבת להגיב ולפעול שאחרת, נצטרך כולנו לחזור ולכתוב למגירה מאימתם של רועים רוחניים, ספקי ה-LIKE, ומעסיקים מקפחים.

ההסדר המוצע משבש איזון עדין ורגיש בין שתי זכויות יסוד חשובות ודורס ברגל גסה את חופש הביטוי. "מהפכה חוקתית" שכזו אסור שתעשה רק על סמך תחושות בטן. חברי הכנסת נהנים מחסינות ומחופש ביטוי מוחלט כמעט ומנגד חשופים לביקורת רבה. דווקא בשל כך, שורת ההיגיון וההגינות מחייבות אותם למשנה זהירות בטרם יתנו ידם להטלת אפקט מצנן ומקפיא על השתתפות האזרחים בשיח הציבורי.

_____________________

נוסח הצעת החוק של ח"כ יריב לוין וקבוצה בקריאה הטרומית במליאה
נוסח הצעת החוק של ח"כ מאיר שטרית בקריאה הטרומית במליאה
נוסח החוק הקיים משולב בתיקונים המוצעים
מסמך רקע של הייעוץ המשפטי לוועדת החוקה
נייר עמדה ששלחה האגודה לזכויות האזרח לוועדת החוקה (pdf)
עמדת חברת החדשות של ערוץ 2 (pdf)
עמדת מעריב
עמדת עיתון ידיעות אחרונות ועיתון הארץ (pdf)
יהונתן קלינגר  על הגדלת הפיצויים ללא הוכחת נזק, הצעה פרקטית לפתרון בעיות אגו
יהונתן ליס
האגודה לזכויות האזרח: החמרת הענישה על לשון הרע תפגע בעיתונות הארץ 9.10.11
עידו באום טמטמת בחסות חוק לשון הרע TheMarker 10.10.11.

פרוטוקול דיון מיום 10.10.2011 בוועדת החוקה (rtf)

כך סותמים פיות למחאות חברתיות

מאמר שלי שפורסם הבוקר ב-theMarker. הטריגר למאמר היה איום שקיבלנו באגודה לזכויות האזרח, לאחר שדרשנו משר  הבריאות לבטל את האפשרות להפעלת שר"פ בתשלום בבית החולים הציבורי שעתיד לקום באשדוד: "היה ועתירתכם תתקבל ולמרשתנו ייגרמו הנזקים האמורים, תיאלץ מרשתנו להגיש תביעה נזיקית וכספית על נזקים של מאות מיליוני שקלים, הן נגד הממשלה והן נגד האגודה לזכויות האזרח, כדי להיטיב את הנזקים שנגרמו לה… אנו מפצירים בכם לשקול ברוב זהירות את המשך צעדיכם, כדי שחלילה לא ייגרמו נזקים בלתי הפיכים" (ראו: רוני לינגר-גנץ "מדוע מאיים יו"ר התנועה לאיכות השלטון על האגודה לזכויות האזרח" TheMarker  23.9.11).

בתור אספן SLAPP כפייתי התרגשתי. האיום הנוכחי שייך לזן של SLAPP שלא הכרתי. בישראל התופעה דומיננטית בתחום של לשון הרע - דיני הדיבה שלנו הם נוראיים ומאפשרים להטיל אפקט מצנן על חופש הביטוי באמצעות תביעות מופרכות או קלושות או איומים בתביעות כאלו. האיום הנוכחי לא שייך אפילו לקטגוריה של SLAPP שנפוץ בארה"ב - יזמים שמתענים לארגוני סביבה ואזרחים שמתנגדים לתכניות בנייה שהורסות ערכי טבע ונוף.

להלן המאמר:

במסגרת המאבק לשוויון במערכת הבריאות הציבורית פנתה באחרונה האגודה לזכויות האזרח לשר הבריאות ודרשה ממנו לא לאפשר לבית החולים הציבורי שיוקם באשדוד להשתמש במתקניו למתן שירותי רפואה פרטיים (שר"פ). בתגובה הודיע התאגיד שזכה במכרז כי אם תתקבל הדרישה הוא ייאלץ להגיש נגדה תביעת נזקים בסך מאות מיליוני שקלים. מדובר בתופעה הולכת ומתגברת, שמוכרת בעולם כ-SLAPP (Strategic Litigation Against Public Participation): תביעה או איום בתביעה בתגובה לפעילות או מחאה חברתית.

בארה"ב, למשל, מגישים יזמים וקבלנים תביעות ענק נגד פעילים וארגונים סביבתיים שמפריעים להם לפגוע בערכי טבע ונוף. בישראל נעשה שימוש הולך וגובר בתביעות או באיומי תביעות ככלי להשתקת ביקורת ציבורית, אבל הבון טון של ה-SLAPP בישראל הוא תביעות לשון הרע - ארגונים חברתיים, מנהיגי עובדים, בלוגרים ועיתונאים נחשפים לאיומים או לתביעות דיבה בסכומים מפחידים.

הקושי להתמודד עם תביעות SLAPP חמור במיוחד במקרה של נתבע דל אמצעים, המתקשה לשכור שירותי עורך דין ומתקשה עוד יותר לקחת את הסיכון, ולו הקטן ביותר, שיפסיד במשפט וייאלץ לשלם פיצויים לתובע. אבל האפקט המרתיע והמצנן לא פועל רק על העניים - מרבית האזרחים, הקבוצות וארגוני החברה האזרחית מתקיימים מתקציב מוגבל, ועל כן מימון הוצאות הגנה והאפשרות של חיוב בתשלום פיצויים של עשרות או מאות אלפי שקלים הם איום של ממש. כפי שנוכחנו רק באחרונה, גם עיתונים וזכייניות טלוויזיה נאלצים לשקול מלים מחשש להסתבך בהתדיינות משפטית יקרה.

תאגיד גדול יכול להרשות לעצמו לנהל תביעה חסרת ידיים ורגליים, ואפילו להפסיד בה, ובלבד שיוכל להתיש באמצעותה את הנתבע ולרסק אותו. לכן, פעמים רבות די באיום בהגשת תביעה כדי להשתיק אזרחים או ארגונים "טורדניים" ולגרום להם לוותר ולהניח לבעלי ההון המאיימים.

הנפגע העיקרי מאיום בהליכים משפטיים הוא הציבור, שנשללת ממנו האפשרות להתוודע לסוגיות בעלות חשיבות חברתית ולדון בהן. יש להניח כי גם פעילים חברתיים או ארגונים יכולים לטעות, וכי לעתים נכון לסטות מהעקרונות הראויים שהם מקדמים. ואולם גם מסקנה מעין זו לא יכולה להתקבל לפני שניתנת לציבור הזדמנות ראויה לשקול את הדברים ולהתווכח עליהם - בתקשורת, בבתי המשפט, ברשת האינטרנט ובזירה הפוליטית. תביעות סרק אסטרטגיות פוגעות בזכות האזרחית להשתתף בוויכוח או במאבק בעניינים ציבוריים ובשאלות ערכיות.

רק לעתים רחוקות מצליחה מערכת המשפט לבלום את התופעה החמורה. לפני כשנתיים דחה בית המשפט המחוזי בירושלים תביעת דיבה וקבע כי החברה התובעת הגישה "תביעת סרק" רק כדי לפגוע ביו"ר ועד העובדים שלה. "ראיתיו בבית המשפט", מספר השופט בפסק הדין, "פוכר את אצבעותיו בדאגה, מוטרד וחושש, ולא בכדי. תביעה כספית על סך 2.5 מיליון שקל אינה דבר של מה בכך. כזאת לא ייעשה".

ואולם בתי המשפט לבדם אינם יכולים להתמודד עם האיום על חופש הביטוי ועל הדמוקרטיה. החברה האמריקאית רגישה לסתימת פיות, ובמדינות רבות בארה"ב קיימים חוקים המאפשרים לבתי המשפט למחוק תביעות SLAPP על הסף. בישראל הוצע הסדר חקיקתי דומה על ידי חברי הכנסת שלי יחימוביץ, ניצן הורוביץ ואורי אורבך, אבל במקום לאמץ אותו, הכנסת מקדמת בימים אלה חקיקה שדווקא תגדיל בשיעור מבהיל את הפיצוי שניתן לקבל בתביעות דיבה גם מבלי שנגרם כל נזק. יותר משחקיקה כזו תסייע לתובעים ששמם הוכפש ללא הצדקה, היא תעודד בעלי אמצעים להגיש תביעות סרק בסכומים גבוהים ומופרכים, ובאמצעותן לכפות אפקט מצנן על חופש הביטוי במרחב הציבורי.

"כזאת לא ייעשה". חברה דמוקרטית חייבת לעודד את אזרחיה להשתתף בשיח הציבורי ולפעול לקידום ערכים חברתיים. עליה לחסום את מי שמבקש לסלק את יריביו מן הזירה הציבורית תוך שימוש לרעה בהליכי משפט. 

.

אל תשתתפו בניסוי - אמרו לא למאגר הביומטרי

CC By Daehyun Park