יום שלישי, 28 ביוני 2011

הילכת אמסלם לא לבד - בתי המשפט נחלצים להגן על "שמו הטוב" של הגבר הישראלי

מתדלק בתחנת דלק, שהיה קורבן של שוד ברוטאלי, זכה בפיצוי בשל פגיעה בפרטיות ובשם הטוב. חברת החדשות הישראלית שידרה כתבה על שרשרת מעשי שוד בתחנות דלק ובמסגרתה שולב  צילום של התובע מוכה על ידי השודדים. (תא (חי') 6002-09-08 שריף חלבי נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ (אילת דגן; 26.6.11)).

בית המשפט קבע כי שידור התצלומים ללא טשטוש פניו של התובע מהווה פגיעה בפרטיות ופוגע בשמו הטוב. על רקע הפולמוס סביב התקנות מצלמות מעקב במרחב הציבורי, משמח לראות שבית משפט מכיר בכך, שיציאתנו למרחב הציבורי אינה מהווה הכשר למעקב מצולם ולבטח לא לשימוש בלתי מגובל בתוצרים של מעקב זה:
"אין בידי לקבל את הטענה לפיה מי שמתדלק בתחנת דלק יודע שהמקום מצולם ובכך הוא נותן הסכמתו כי תמונותיו תתפרסמנה בכל מדיה שהיא. התקנת מצלמות נועדה לשם מניעת פשיעה, הרתעת עבריינים וסיוע לרשויות האכיפה לגלות את העבריינים ולהעמידם לדין. הא ותו לא. כל שימוש אחר בצילומים ראוי שיהיה כפוף לכללים בדבר הסכמת המצולם לפרסום תמונתו ברבים, בעיקר שעה שהצילומים עלולים להביכו או להשפילו."
פרסום תמונת אדם בנסיבות מעין אלו מפר את עקרון "צמידות המטרה" - המטרה שלשמה צולמו התמונות. ניתן לתארו כ"צילום אדם כשהוא ברשות היחיד" (סעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות); "שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה" (סעיף 2(9)); אפשר אפילו לקבל שמדובר ב"פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו" (סעיף 2(4))ניתן להניח שאדם מוכה וחבול לא ירגיש נוח מפרסום תמונתו בשעתו הקשה. לאחרונה גם נוספה לחוק הוראה, שרואה כפגיעה בפרטיות גם מקרה של "פרסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות שבהן עלול הפרסום להביאו במבוכה…" (סעיף 2(4א)). בצדק מזכיר בית המשפט את הסעיף החדש, שחוקק לאחר האירוע נשוא התביעה, כסעיף שמצהיר על הדין הקיים. ניתן היה להגיע לתוצאה גם ללא הסעיף החדש באמצעות פרשנות ראויה של חוק הגנת הפרטיות וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.


אלא שבית המשפט הולך צעד אחד רחוק מדי. הוא קובע שהפרסום מהווה לשון הרע או פגיעה בפרטיות גם בשל כך שהתובע מוצג בו כמי ש"גבריותו" מוטלת בספק:
"יש להניח כי רוב הצופים בשידור יחושו חמלה ואמפטיה לתובע במצבו הקשה כשליבם יוצא אליו. עם זאת, יש מי שיביט על התובע בעין ביקורתית כמי שספג השפלה, לא התגונן ובכך לא שמר על כבודו העצמי ו"גבריותו". התובע, בן מיעוטים, מעיד בתצהירו כי לאחר שידור הכתבה הוא החל לסבול מלעג ובוז של סביבתו הקרובה. בכפר בו מתגורר, מכרים פנו אליו ואל הוריו ופרטו את שראו בסרט תוך זלזול בו, בחולשותיו ובעובדה כי לא התגונן. לעניין זה נקבע בפסיקה כי פרסום יחשב משפיל גם אם נחשב כזה רק ע"י המגזר המסויים בו מתנהלים חיי הנפגע."
ובכן, הבעיה נעוצה בכך שבחברה רווחות עדיין דעות, שלפיהן גבר צריך להתנהג כ"גבר" ולהגן על "גבריותו" וכבודו. שיש כאלה שסבורים שהתובע היה צריך להכות חזרה, גם אם בתגובה היה חוטף מכות רצח. אדרבא - שימות על קידוש השם… הטוב.

זהו המשך ישיר של הלכת אמסלם שמהדהדת שוב ושוב בפסקי הדין. בעניין אמסלם פרסם עיתון כתבה על האולימפיאדה של הקהילה הוורודה. כותרת הכתבה "אמסלם לא לבד" עשתה שימוש בשמו של שחקן כדורסל, סטרייט בכל רמ"ח אבריו, שמנבלי הפה מבין אוהדי הקבוצה היריבה היו נוהגים לכנותו בכינויים שונים, לרבות הכינוי "הומו". בית המשפט פסק שיש בפרסום משום לשון הרע וזאת כיוון שעדיין יש בחברה כאלה הסבורים ש"הומו" זה משפיל ומבזה:
"מקובלת עלי ההשקפה לפי החברה סובלנית ופתוחה יש להתיחס לנטייתו המינית של אדם כשם שמתיחסים לצבע שערו. וכשם שלא יעלה על הדעת לראות עלבון בציון העובדה ששערו של אדם שחור או בלונדיני אין ליחס משמעות מעליבה לנטייתו המינית. אולם לצערנו, טרם הגענו למידה כזו של פתיחות וסובלנות ובמציאות כיום המלה "הומו" מהווה עלבון לפחות בעיני חלק נכבד מן הציבור… על כן, על כל הצער שבדבר לא נותר לי אלא לקבוע שהאמירה לפי התובע משתייך לקהילת ההומוסקסואלים הינה בגדר עלבון וככזו יש להתייחס אליה." (ת"א 20174/94 אמסלם נ' רשת שוקן בע"מ)
אז תחילה "הומו" היה לשון הרע, עכשיו גם הצגתו של אדם כנטול "גבריות" "ראויה".
מה השלב הבא? אדם שישב על הברזלים ביחד עם חבורת בבונים ולא הצטרף להטרדות מיניות של עוברות ושבות - אולי גם הוא עלול להיות מושפל ומבוזה כיוון שאינו "גברי" מספיק?

הפסיקה בסוגיית לשון הרע הולכת בנתיבים ביזאריים ואבסורדיים. אני למשל חי בקהילה גדולה -  סטרייטים והומואים, גברים ונשים, וכל מה שביניהם. ואצלנו זה לא כבוד גדול כל כך להיות "גבר שמתנהג בגבריות" - לבטח לא במובנים "המקובלים" בפסיקה. פרסום שישווה לי תדמית של מאצ'ו, של "גבר ששומר על כבודו", עשוי לפי הפסיקה לסדר לי תביעת פיצויים יפה.

תוך כדי כתיבת הדברים ירדתי לחצר הבניין לעשן סיגריה.
עובר בחור ואומר לי "גבר, יש לך אש?"
אני שולף מצית מהכיס, ובעודי מצית לו סיגריה אומר: "אתן לך אש. אבל למה להעליב?"
פניו לובשות ארשת נבוכה, מבוהלת משהו: "למה, אתה לא גבר?"

אני יודע?
קצת מורכב.
דבר אחד בטוח: לפי ההלכה הפסוקה - לא ממש.
לא תודה.

יום שבת, 18 ביוני 2011

הנהלת אוניברסיטת בן גוריון רוצה "קמפוס שוקק חיים" ופוגעת ב"ערכי השוויון והדמוקרטיה"

התמונה מימין לקוחה מכתבה של חיים ריבלין בחדשות ערוץ 2 מיום 14.6.11. זו תגובתה של הנהלת אוניברסיטת בן-גוריון לדברים ששודרו בכתבה: מחלקת הביטחון של האוניברסיטה מתנכלת לחופש הביטוי של סטודנטים, בעיקר אם אלה באים ממחנה השמאל. ואולי זו גם המצבה לחופש הביטוי באוניברסיטה ולשמה הטוב כמוסד אקדמי ראוי לשמו.

למיטב ידיעתי האוניברסיטה מגבילה לפעמים ללא הצדקה גם את חופש הביטוי של סטודנטים מהימין. אבל הכתבה מוכיחה שבנוסף להסתייגות כללית מחופש הביטוי הפוליטי, יש לאוניברסיטה מגמה ברורה להתנכל במיוחד לביטויים שאינם "בקונצנזוס לאומי וציבורי מקיף". זה הקריטריון שלפיו נהגו להחליט באוניברסיטה להגביל עצרות פוליטיות, קריטריון שנפסל על ידי בית המשפט (ה"פ (ב"ש) 2085/07 דויטשר והאגודה לזכויות האזרח נ' אוניברסיטת בן גוריון).

אם לחזור לתגובה שלמעלה - מדאיג לדעת שבהנהלת האוניברסיטה סבורים, שבהטיה הפוליטית הברורה שראינו בכתבה מבטיחה מחלקת הביטחון "את ערכי השוויון והדמוקרטיה". 

מדהים לחשוב שאנשי מחלקת הביטחון פועלים "לפי הנחיות האוניברסיטה" שעה שהם מסלקים סטודנטים שמחלקים עלונים בעד הקמת מדינה פלסטינית, באותו מקום ובאותן נסיבות שבהן מאפשרים לחלק עלונים נגד פינוי התנחלויות. וכאשר סטודנט מעז להלין על ההפליה - איש הביטחון שפועל "לפי הנחיות האוניברסיטה" מכחיש וברוב חוצפתו גם מכנה את הסטודנט המתלונן "שקרן". הנה: 
מדהים לדעת שהנהלת האוניברסיטה סבורה שהשקרים והאיומים הללו "ימשיכו להבטיח… קמפוס שוקק חיים". אולי גם "שבור להם ת'ראש. ת'זיין אותו …שמאלני מניאק" זה חלק מהקמפוס התוסס:

מרצים מאוניברסיטת בן גוריון ומאוניברסיטאות אחרות בארץ נתקלים בשנים האחרונות בעוינות ובחרמות מצד חבריהם בעולם על רקע מדיניות ישראל בשטחים. אני מתקשה להבין את הבסיס לפגיעה הזו בחופש הביטוי ובחופש האקדמי. מה בדיוק דורשים המחרימים מעמיתיהם הישראליים? שיחדלו מכל עיסוק במחקר כל עוד נמשך הכיבוש? לא שמתי לב שהמחרימים הבריטים נהגו בדרך זו בתגובה לנוכחות הבריטית בעיראק, גם לא שמעתי שהם מחרימים מרצים מסין או מאיראן, למרות שגם שם מצב זכויות האדם - איך לומר - לא משהו. 

הבעיה היא שכאן הנהלת אוניברסיטת בן גוריון מעמידה את עצמה במקום מסוכן ביותר. הפגיעה השיטתית בחופש הביטוי בכלל, ובסטודנטים שמפגינים נגד הכיבוש בפרט, זו היא כבר פעולה אקטיבית של המוסד נגד ערכים שמהווים חלק בלתי נפרד מאקדמיה. אוניברסיטת בן גוריון תוכל אולי להמשיך ולשווק את עצמה בעולם כמוסד "שוקק חיים", אבל עם ההתנהלות הזו - ספק אם תוכל להתפאר בקיומו של "קמפוס" אקדמי ראוי לשמו.

באתר האגודה לזכויות האזרח

יום שני, 6 ביוני 2011

בית המשפט הורה על השמטת פרטיה של מערערת מפסק דין שהתפרסם ברשת האינטרנט

בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה על השמטת פרטיה של מערערת מפסק דין שניתן בעניינה ושהתפרסם ברשת האינטרנט.

בכך התקבלה עמדת האגודה לזכויות האזרח שהשתתפה בדיון במעמד של "ידיד בית המשפט": הפרסום הדיגיטלי של פסקי דין מעצים את חומרת הפגיעה בפרטיות, ובנסיבות מסוימות עצם הפרסום באינטרנט הופך פגיעה מתונה יחסית ל"פגיעה חמורה בפרטיות" - הקריטריון שקובע חוק בתי המשפט להגבלת פרסום של פסקי דין.

הערעור שבו ניתנה ההחלטה נסב על פסק דין בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למערערת, ובו מידע אישי ואינטימי רב של המערערת ושל בני משפחתה. המערערת גילתה לחרדתה, שכל המידע האישי הרגיש שנכלל בפסק הדין זמין לכל גולש ברשת האינטרנט וחשוף בפני כל מנוע חיפוש. המערערת פנתה לבית המשפט השלום, וביקשה לאסור את פרסום פסק הדין באינטרנט, בטענה שפרסום זה, לצד שמה ופרטים מזהים אחרים, פוגע פגיעה קשה בפרטיותה ובכבודה. הבקשה נדחתה והוגש ערעור לבהמ"ש מחוזי.

בבקשה להצטרף לדיון כתבתי ביחד עם עו"ד משכית בנדל כך:

"השאלה העומדת לפתחו של בית משפט נכבד זה נוגעת לנקודת האיזון הראויה בעידן המידע הדיגיטלי בין פומביות המשפט לבין הזכות לפרטיות – של מתדיינים, עדים וצדדים שלישיים אחרים. הכרעה בערעור – אותו חלק ערעור שמתמקד בעניין הפרסום – מצריכה בחינה של הפגיעה שנגרמת לפרטיות כתוצאה מהנגשת מאגר המידע של מערכת בתי המשפט ברשת האינטרנט; הערכה של ההחמרה שחלה בפגיעה; והכרעה האם במקרה מסוימים, יש בהחמרה זו כדי להשפיע על האופן שבו תפורש ותיושם נוסחת האיזון הקבועה בחוק בין שני העקרונות החוקתיים רמי המעלה… הגיעה העת, שגם התמורה הגדולה, שהביאה המהפכה הדיגיטלית, תמצא את מקומה על כפות המאזניים, השוקלות את פומביות המשפט אל מול פרטיות הנשפט." (דיווח באתר האגודה; לבקשה - PDF).

כב' השופט שנלר, אליו הצטרפו כב' הש' ורדי ויפרח, קיבל את הערעור והורה על השמטת פרטיה המזהים של המערערת מהפרסום באינטרנט של פסק הדין בעניינה.

מתוך ההחלטה:


"… יש מקום להבחנה בין איסור פרסום כולל של ההליך המשפטי או חלקים ממנו, כך גם פרסום פסק הדין, לבין אפשרות לפרסום פסק הדין אך ללא שמות או פרטים מזהים…


שיקול חשוב, שאין להתעלם ממנו, הוא היקף הפרסום. ברי, כי ככל שהפרסום רחב יותר כך הפגיעה בפרטיות תהיה גדולה יותר. כאן, לטעמי, תהום פעורה בין המצב בעבר לבין המצב דהיום, נוכח השינויים הטכנולוגיים, עליהם נעמוד לקמן, עד כי קשה בעיניי להסיק בהכרח מאשר נאמר בעבר לנעשה דהיום…


"הכמות עושה איכות"… יש והיקף הפגיעה ישפיע אף על חומרת הפגיעה, כך שפגיעה קלה, המצויה במעגל הרחב של הפרטיות, תיעשה לחמורה, מעת שמדובר בפרסום רחב היקף, הן מבחינת הקהל הנמען והן מבחינת אורך חיי הפגיעה…
הקושי קיים באותם מקרים להם לא התייחס המחוקק ובהם אנו נדרשים לבחון האם אכן מדובר באותה פגיעה חמורה בפרטיות, שבגין כך נעדיף הגנה על פגיעה חמורה זאת מול עקרון העל של פומביות הדיון


… אותם מקרים מתעוררים במיוחד על רקע ההתקדמות הטכנולוגית ובמיוחד בכל הקשור לאתרי האינטרנט השונים. בעבר פסקי דין של בתי משפט השלום פורסמו במשורה כך גם פסקי דין אלו לא היו נגישים ואם צד לא טרח לפרסמם לא היו אלו מפורסמים. יתר על כן, גם אם פסקי הדין היו מפורסמים, מדובר היה בפרסום בעתונות הכתובה או פרסום ידיעה בתקשורת ובכך תם היה הפרסום.


אולם, כיום, כל פסק דין ואף כמעט כל החלטה … ככל שבית המשפט אינו אוסר על פרסומה מפורסמת היא באופן מיידי באינטרנט והאמור כולל את כל הערכאות ובאופן שניתן על נקלה לאתר, ואף לפי שם מתדיין, את אשר פסק בית המשפט בעניינו של מתדיין זה או אחר. כך גם לא מדובר בפרסום חד פעמי אלא לכאורה בפרסום קבוע העומד לרשות מחפשו. דהיינו, אין מקום להשוואה בין החשיפה בזמנו לחשיפה דהיום, אשר עצם חשיפה שכזאת מחמירה את הפגיעה בפרטיות על כל המשתמע מכך.


אשר כן אנו מורים כדלקמן: … דינו של הערעור בעניין הפרסום המזהה של פסק דינו של בית משפט קמא להתקבל, כך גם פרסום פסק דין זה."

יום שבת, 4 ביוני 2011

אישור הכנסת לתקנות ולפיילוט של הכור הביומטרי

פוסט "בהקמה"

כתבתי כבר פעם שמה שאני עושה פה זה קודם כל בשבילי? שלא אשכח...
אפשר לקרוא בלינקים למטה על הדיון שהיה בכנסת. אחרי דיונים כאלה אני כל מרוקן - אין מילים... ואולי אין כוח.
כשיתפרסם הפרוטוקול מקווה לחזור אליו ואז לשתף את כולם בפנינים. מקווה רק ש"פנינים" לא יושמטו מהפרוטוקול, שלא נצטרך להתחיל ולבדוק אל מול ההקלטה.

אם בכל זאת - גנבתי שלוש נקודות מעירא, כדי להשוות אותן בעתיד אל מול הפרוטוקול:

הבעיה שבלטה לנו היא שכאשר מסתכלים על כל המדדים, עדיין לא הוגדרו שם מראש סיפים שמעליהם או מתחתיהם הפיילוט יוגדר ככשלון. "מה זאת אומרת להגדיר מראש את הסיפים?!" רעם שטרית כשהעלינו את זה – "קודם נראה את התוצאות ואז יחליט השר אם זה מספק או לא!". פייספאלם. הזכרתי למר שטרית את עברו האקדמי במדעי החיים, ככה לא עושים ניסוי, וכאן התחילה המולה של כדקה שלמה של חילופי צעקות בינו לבין קלינגר ופינצ'וק, "זה מאגר, לא מחקר!" – "אבל פיילוט משמעו ניסוי וצריך לקבוע פרמטרים להצלחה!". בקיצור לא ברור מה הפיילוט בודק. בחוק כתוב מה הוא אמור לבדוק, אבל הצו, למרות כמה תיקונים, עדיין לא אומר הרבה. המשמעות ברורה, הפיילוט לא יכשל, כי אין לו מה להוכיח. שטרית אמר את זה יפה שלוש או ארבע פעמים "אם זה היה תלוי בי בכלל לא היה פה פיילוט".


שאלנו את שטרית למה אנחנו רואים את התקנות רק שלושה ימים לפני ישיבה, והסתבר לנו שגם אנשי ממשל מסביבנו היו באותו המצב. עברנו לשאול למה השושו, ולמה הפגישות הסודיות. שטרית נבח שלא היו ישיבות סודיות ושאני שקרן ("טועה" ו"שקרן" חזרו הרבה בפיו היום לסירוגין). אחרי הישיבה שאלתי אותו שוב לגבי הישיבה מה-22 לנובמבר, והפרוטוקול שדלף – "אה! זאת היתה רק התייעצות, לא "ישיבההה" ולכן לא הוזמנו אנשים!". קוראים יקרים, איך הייתם קוראים לכ-20 אנשים היושבים בחדר הועדה לשעתיים או אולי יותר, ומייצרים פרוטוקול אך לא מפרסמים אותו? האם זו "התייעצות פעוטה" או ישיבה סודית?


כאן חזרנו לדבר על הצעת שמיר או לא (למורת רוחו של שטרית זה עלה כמה פעמים), ולמרות שיורם אורן הסכים בלי סייג שמגירות של 700 איש (הצעת שמיר בעוד אחת מה"התייעצויות" שלא פורסמו להן פרוטוקולים) היו מספיק טובות סטטיסטית למניעת הרכשה כפולה, עדיין המאגר ישאר 1:1 בשביל המשטרה. שטרית אפילו לא היה מוכן לשמוע על בחינה במקביל למאגר את שיטת המגירות של שמיר, ולהחליט איזו מהשיטות מספיקה אחרי שנתיים פיילוט.

אהוד קינן ת"ז חכמות - מנובמבר ynet
עירא אברמוב הפיילוט בדרך, הכינו את המסכות
צבי זרחיה שני חברי כנסת בלבד אישרו את תקנות וצו המאגר הביומטרי
אריק בנדר אושרו תקנות המאגר הביומטרי: יחולקו ת.ז נרג'
עומר כבירי המאגר הביומטרי יוצא לדרך: הח"כים נתנו את האישור הסופי להקמתו כלכליסט
עומר כבירי, מי שיחק אנגרי בירדז ומי סובל משפיכה מוקדמת? כך אושרו תקנות המאגר הביומטרי

אל תשתתפו בניסוי - אמרו לא למאגר הביומטרי

CC By Daehyun Park