יהונתן פולק החל היום לרצות עונש מאסר בן שלושה חודשים, שהוטל עליו בגלל השתתפות בהפגנה לא אלימה שערכה "מסה קריטית" במהלך המלחמה בעזה. טור של כשלושים רוכבי אופניים נע ברחובות תל-אביב במפגן מחאה שגרם, לכל היותר, לעיכוב קל של התנועה. שוטרים שמכירים את פולק מאירועי מחאה קודמים שלפו אותו מתוך הקבוצה. הוא הועמד לדין והורשע בהתאם להוראת חוק מנדטורית (סעיף 151 לחוק העונשין), שאוסרת על התקהלות שיש בה כדי "להפר את השלום".
סעיף ה"התקהלות אסורה", משמש בעיקר כדי להעמיד לדין מפגינים, ועל כן הוא מעורר לעיתים "אי נוחות רבה" בקרב שופטים (ע"פ (י-ם) 1521/98 עציון נ' מדינת ישראל). לא הפעם. בהרשעתו של פולק ובגזר דינו לא תמצאו מילה על חירות הביטוי ועל האיזון הראוי בינה לבין ה"שלום" והסדר הציבורי.
"מצאתי מקום להדגיש", כותב השופט, "כי אינני דן את הנאשם על הבסיס הרעיוני הגלום במעשיו, ובעניין זה יש לכבד כל אדם ובכלל זה הנאשם העומד לפניי."
"לכבד"? בהתנהלות המשטרה והפרקליטות לא תמצאו כבוד אלא רק רדיפה פוליטית ומדיניות של איפה ואיפה נגד מי ש"פוגע במורל העם" (זוכרים את התובעת משטרתית ששיחררה את הפנינה הזו לא לפני שטרחה לצקצק בלשונה: "אין ספק שחופש הביטוי זה ציפור הנפש של הדמוקרטיה"?).
כתבי אישום על "התקהלות אסורה" מוגשים בדרך כלל נגד מפגינים אלימים ומתפרעים, לא נגד רוכבי אופניים. במהלך המשפט ניסתה הסנגורית, עו"ד גבי לסקי, להראות שאירועי מחאה דומים, רק שבנושאים אחרים, לא זכו אפילו להתייחסות של המשטרה. אבל בית המשפט מנע זאת ממנה, כיוון שמלאכתו צריכה "להמתצות בשאלה אם הנאשם עבר את העבירה, אם לאו."
נכון שאין מורא לשופט זולת הדין, אבל הדין מדבר גם על חירות הביטוי, על עקרון השוויון, והוא אוסר על מנגנוני אכיפת החוק לפעול בהתאם לשיקולים זרים. הסכנה של אכיפה סלקטיבית ופגיעה בדמוקרטיה גדולה במיוחד במקרים שבהם האיסור הפלילי מנוסח בהרחבה ובעמימות, ומותיר שיקול דעת נרחב לפקידי המשטרה והפרקליטות. דבקות בגישה ביורוקרטית, שמקטעת את פעולת המדינה ומפזרת את האחריות לתוצאותיה בין מוסדותיה השונים, עלולה להפוך את מערכת המשפט לכלי שרת של מחרבי הדמוקרטיה.
כפי שהסביר משה הנגבי (בדקה 24 ואילך) : " מדובר במחאה ללא ספק מרגיזה, מעצבנת, וודאי מעצבנת את הנהגים, אבל אף אחד לא טוען שסיכנה חיים… לא היתה כרוכה באלימות. לבוא ולהפעיל את הדין הפלילי במלוא עוצמתו ולשלול חירותו של אדם. זה נראה מאוד דרקוני וזה נראה דרקוני שבעתיים על רקע רוממות השבחים לחופש ההפגנה שאנחנו בפסיקת בית המשפט העליון."
בית המשפט "אינו דן את הנאשם על בסיס רעיוני", אבל בסופו של יום פולק נכלא בשל דעותיו. בגלל שהוא וחבריו מתעקשים להזכיר את מה שרבים מבקשים לשכוח, מתקהלים ומפרים את "שלום" הקונצנזוס הריחני והחם שבו נרקבת חברה של "אנשי בסדר".
"אנחנו אנשי בסדר
אנשי בסדר
אנשי בסדר גמור
אצבע בתחת ושיר בגרון
כי טוב, מסריח וחם"
("מלכת האמבטיה" לחנוך לוין)
סעיף ה"התקהלות אסורה", משמש בעיקר כדי להעמיד לדין מפגינים, ועל כן הוא מעורר לעיתים "אי נוחות רבה" בקרב שופטים (ע"פ (י-ם) 1521/98 עציון נ' מדינת ישראל). לא הפעם. בהרשעתו של פולק ובגזר דינו לא תמצאו מילה על חירות הביטוי ועל האיזון הראוי בינה לבין ה"שלום" והסדר הציבורי.
"מצאתי מקום להדגיש", כותב השופט, "כי אינני דן את הנאשם על הבסיס הרעיוני הגלום במעשיו, ובעניין זה יש לכבד כל אדם ובכלל זה הנאשם העומד לפניי."
"לכבד"? בהתנהלות המשטרה והפרקליטות לא תמצאו כבוד אלא רק רדיפה פוליטית ומדיניות של איפה ואיפה נגד מי ש"פוגע במורל העם" (זוכרים את התובעת משטרתית ששיחררה את הפנינה הזו לא לפני שטרחה לצקצק בלשונה: "אין ספק שחופש הביטוי זה ציפור הנפש של הדמוקרטיה"?).
כתבי אישום על "התקהלות אסורה" מוגשים בדרך כלל נגד מפגינים אלימים ומתפרעים, לא נגד רוכבי אופניים. במהלך המשפט ניסתה הסנגורית, עו"ד גבי לסקי, להראות שאירועי מחאה דומים, רק שבנושאים אחרים, לא זכו אפילו להתייחסות של המשטרה. אבל בית המשפט מנע זאת ממנה, כיוון שמלאכתו צריכה "להמתצות בשאלה אם הנאשם עבר את העבירה, אם לאו."
נכון שאין מורא לשופט זולת הדין, אבל הדין מדבר גם על חירות הביטוי, על עקרון השוויון, והוא אוסר על מנגנוני אכיפת החוק לפעול בהתאם לשיקולים זרים. הסכנה של אכיפה סלקטיבית ופגיעה בדמוקרטיה גדולה במיוחד במקרים שבהם האיסור הפלילי מנוסח בהרחבה ובעמימות, ומותיר שיקול דעת נרחב לפקידי המשטרה והפרקליטות. דבקות בגישה ביורוקרטית, שמקטעת את פעולת המדינה ומפזרת את האחריות לתוצאותיה בין מוסדותיה השונים, עלולה להפוך את מערכת המשפט לכלי שרת של מחרבי הדמוקרטיה.
כפי שהסביר משה הנגבי (בדקה 24 ואילך) : " מדובר במחאה ללא ספק מרגיזה, מעצבנת, וודאי מעצבנת את הנהגים, אבל אף אחד לא טוען שסיכנה חיים… לא היתה כרוכה באלימות. לבוא ולהפעיל את הדין הפלילי במלוא עוצמתו ולשלול חירותו של אדם. זה נראה מאוד דרקוני וזה נראה דרקוני שבעתיים על רקע רוממות השבחים לחופש ההפגנה שאנחנו בפסיקת בית המשפט העליון."
בית המשפט "אינו דן את הנאשם על בסיס רעיוני", אבל בסופו של יום פולק נכלא בשל דעותיו. בגלל שהוא וחבריו מתעקשים להזכיר את מה שרבים מבקשים לשכוח, מתקהלים ומפרים את "שלום" הקונצנזוס הריחני והחם שבו נרקבת חברה של "אנשי בסדר".
"אנחנו אנשי בסדר
אנשי בסדר
אנשי בסדר גמור
אצבע בתחת ושיר בגרון
כי טוב, מסריח וחם"
("מלכת האמבטיה" לחנוך לוין)
תגובה 1:
רוסיה זה כאן, בלי ששמנו לב.
הוסף רשומת תגובה