דברים אלה, שמובאים ב-Washington Post מפיו של מנהל לשעבר של יחידת הביטחון בנתב"ג, הם בבחינת חידוש, משום שעד לאחרונה הכחישו גורמי הביטחון את הטענות בדבר טיפול "מיוחד", שמקבלים אזרחים ערבים שמבקשים לעלות לטיסה.
ההכחשה אולי תמוהה, שלא לומר מגוחכת, בעיני כל מי שקצת מעורה במציאות: אזרחי המדינה הערבים עוברים בדיקות קפדניות, לא פעם משפילות, ואף אירע שמנעו מהם מלעלות על טיסה.
יש ויכוח על יעילותה של שיטת הפרופיילינג, אבל גם תומכים נלהבים מודים שהיא גורמת לפגיעה בכבוד האדם. נכון שלא פעם, כשאנו מנסים להבין "עם מי יש לנו עסק", אנו נוטים לסווג את זולתנו לפי מאפיינים שיוכיים – אתניים, לאומיים, דתיים או עדתיים. אבל אם אנו מתמידים בתיוג הזה ומשתמשים בו כבסיס לדעה קדומה ולפעולה נגד הזולת יש כאן הפלייה פסולה ופגיעה בכבוד האדם שלו (יש דוגמאות נוספות לפרופיילינג. ראו, למשל, פסק דין שמסביר את הקשר בין סלקציה במועדונים לבין פרופיילינג - בפסקה 46).
כשנגרמת פגיעה בזכות אדם חוקתית, במיוחד אם הפוגעת היא המדינה, ראוי לכל הפחות לבחון האם היא הכרחית. אבל במשך שנים רבות לא ניתן היה לקיים בישראל דיון כזה משום שכל הטענות על פרופיילינג בנמלי התעופה נתקלו בהכחשה ובהיתממות: "כל נוסעי החברה עוברים את תהליכי הבידוק". ניסיונות לברר האם הקריטריונים שלפיהם מתנהל הבידוק בנמלי התעופה מושפעים ממוצאו האתני של הנוסע נתקלו בסירוב מטעמים של ביטחון המדינה.
לפני שלוש שנים הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה נגד רשות שדות התעופה והשב"כ. הפעם לא ביקשנו לראות את נהלי הבידוק הביטחוני: תשאירו את הנהלים אצלכם, אמרנו, רק תמחקו מהם את המילה "ערבי".
בתחילת הדיון דבקו המשיבים בקו המסורתי - במקום לענות לעתירה הם חזרו על הדקלום, שלפיו חשיפת הנהלים תפגע בביטחון המדינה, וניסו למסמס את העניין באמירות כלליות שלפיהם הבדיקה הביטחונית בנמלי התעופה נקבעת לפי "נתונים מסוגים שונים". אין בעיה, השבנו, לא ביקשנו לראות נהלים. כל מה שביקשנו הוא ש"הלאום הערבי לא ישמש כקריטריון (pdf)… ולא ייכלל עוד ב'נתונים מסוגים שונים', המשפיעים" על חומרתה ורמתה של הבדיקה הביטחונית בשדות התעופה. וכאן סוף סוף חל מפנה, והמדינה נאותה להיכנס לדיון שלשמו התכנסנו.
וכמו שקורה לא פעם עם סודות כמוסים ו"רגישים", ברגע שנפרץ הסכר מתברר שלא רק שאפשר לדבר על פרופיילינג, אלא שיש כאלה שכבר רצים ומתפארים בו בכל רחבי העולם.
אפשר להתווכח האם ההשלכות הקשות שיש לפרופיילינג לאומי-אתני, הן בבחינת מחיר הכרחי והאם לא ניתן להשיג את התכלית הראויה של טיסה בטוחה בדרכים אחרות ופוגעניות פחות. מה שלא מתקבל על הדעת הוא, שיימנעו מאיתנו את הדיון הזה באמתלא של ביטחון. קשה להניח שהודאה בקיומו של פרופיילינג, דבר שהיה ברור עוד לפני העתירה, תפגע בביטחון המדינה. אבל גם במקרים שבהם הסרת מעטה הסודיות עלולה לשנות במשהו את מאזן ההסתברויות והסיכונים, ראוי לעשות זאת על מנת שלא לחסום דיון דמוקרטי בסוגיות ציבוריות חשובות.
מעבר לחשיבות הדיון הציבורי, הכחשת הפרופיילינג הוסיפה חטא על עוון, כיוון שהיא עצמה שידרה זלזול כלפי האזרחים הערבים - משל היה מדובר בקהל של ילדים, שאינם מבינים מה שקורה להם. כפי שטענו במהלך הדיון: "התעלמות מסוגיה זו, תוך הסטת הדיון לשאלות משניות ולא רלבנטיות, תהווה פגיעה קשה לא פחות בכבודם של האזרחים הערבים: מוטב להודות בפגיעה ובעוול הנגרמים, ולהעמיד אותם בפני בחינה חוקתית, מאשר להתכחש למה שרואות עיננו. הכחשה והתכחשות לפגיעה כה ברורה וכה ידועה, שאותה חווים האזרחים הערבים על בשרם, רק יעצימו את הפגיעה וישדרו יחס מזלזל ועולב" (pdf; בפסקה 11).
***
"Revamping of airport checkpoint system urged" WashingtonPost.com Dec 17, 2010
