מדיניות הפרטיות של קופות החולים

משרד הבריאות הנחה את קופות החולים לפרסם נהלים שיסבירו לציבור "בשפה ברורה את מדיניות הפרטיות הנהוגה בקופה". את ההוראה הוציא סמנכ"ל המשרד, מר יואל ליפשיץ, בעקבות דיון שהתקיים לפני כשבועיים במועצה הציבורית להגנת הפרטיות, ואשר בו השתתפתי גם אני.

בדיון התארחו אצלנו נציגי קופות החולים כיוון שהמועצה התבקשה להתייחס לבקשתן לקבל מספר פרטים ממאגרי מידע ציבוריים. הבקשה עצמה היתה מצומצמת מאוד ולא עוררה בעיות קשות, אבל בהזדמנות זו דנו עם נציגי קופות החולים במדיניות הפרטיות שלהם.

באופן לא מפתיע קיימים חילוקי דעות בין שוחרי פרטיות ומגיני זכויות החולה לבין הגופים המטפלים. אלה האחרונים, בעיקר הרופאים, מודעים לפגיעה שתגרם לבריאות החולה כתוצאה מחשש שהסודיות הרפואית שלו תופר. ועדיין, נקודת המוצא של המטפלים אינה "זכויות החולה" אלא "טובת החולה", וזה עוד לפני שנביא בחשבון את הצורך והאינטרסים והבירוקרטיים, של כל מערכת - לדעת כמה שיותר.

אבל יש משהו שקודם לחילוקי הדעות באשר לאיזון הנכון בין פרטיות החולה לבין צרכי המטפלים ומוסדות הבריאות: תהא אשר תהא מדיניות הפרטיות של המוסד המטפל, קיים הכרח שהמטופלים יוכלו להכיר אותה ולהבינה. כפי שהסברתי לנציגי הקופות, הזכות לפרטיות משמעה זכותו של אדם לשלוט במידע שלו. מטופל זכאי לדעת מה בדיוק נעשה במידע הרפואי שלו ומהם הנהלים והפרקטיקות שנהוגים בהקשר זה במוסד המטפל.

שאלתי "האם מטופל, חבר קופת חולים, יכול להיכנס לאתר הקופה ולראות את כל הנהלים, הכללים והיוצאים מן הכלל, לרבות החלטות של ועדות האתיקה (כמובן, מבלי להסגיר שמות ופרטים מזהים של מטופלים)? אם הדבר לא נעשה היום האם לדעת הקופות יש מניעה לאפשר זאת, ואם אין מניעה – מתי זה יקרה?"
להמשך הרשימה …
למעשה את השאלה הראשונה בדקתי כבר קודם - חברי קופות החולים אינם יכולים לברר בקלות כיצד בדיוק מנהלים את המידע הרפואי שלהם. הדיון נסב אפוא על המצב הרצוי. מה שהיה מוקשה בעיני הוא, שחלק מהאורחים שלנו התייחסו לרעיון שהעליתי כחדשני וכמפתיע. היו מביניהם - לא כולם - שאפילו סברו שמדובר בהצעה מרחיקת לכת (והיתה מי שחששה ש"המידע הזה עלול לבלבל" את החולים).

המשפטנים שבין האורחים אמרו שככל הנראה אין "מניעה משפטית" להנגיש את מדיניות הפרטיות לחולים. אבל כפי שהיטיב לנסח זאת יו"ר המועצה, יהושע שופמן: השאלה אינה האם קיימת מניעה משפטית - קרוב לוודאי שיש חובה משפטית.

בשלב זה התערב בדיון סמנכ"ל משרד הבריאות והודיע שהרעיון נראה לו והוא ישקול הוצאת נוהל בעניין. וכך גם עשה (נוסח המכתב למטה). אני מניח שבשלב היישום יתעורר חילוקי דעות, בעיקר לגבי מידת הפירוט של המידע שיוצג לחברים. לשיטתי מטופל זכאי לראות את כל הנהלים, כל ההנחיות הפנימיות, כל ההחלטות של ועדת האתיקה - כל דבר שמשפיע על הפרקטיקות, שלפיהן נוהגים במידע הרפואי שלו.

בנוסף לכך, המועצה ביקשה מקופות החולים לקבל את עמדתן לגבי בקשה נוספת: לאפשר לכל חולה לראות את כל ה"לוגים" שנרשמו בתיק הרפואי הממוחשב שלו, כלומר שיוכל לדעת מי נכנס לרשומה הרפואית שלו, מתי ובאיזה מידע בדיוק הוא צפה.

בשלב זה אפשר וראוי לברך על ההוראה שהוציא סמנכ"ל משרד הבריאות.

*****************************************

נוסח ההנחיה ששלח סמנכ"ל משרד הבריאות לקופות החולים

(20.6.2010)

חוק הגנת הפרטיות חל גם על קופות חולים ומסדיר את סוגיית הזכות לפרטיות בישראל. למותר לציין את חשיבות ההגנה על פרטיות המבוטח, ואת חובת הקופה לסודיות רפואית כלפי המבוטחים בכלל, ובפרט ביחס למאגרי המידע הרפואי הממוחשבים של הקופה.

ברור לי כי לכל קופה יש מדיניות הגנת פרטיות מובנת ומסודרת לרבות ביחס למערכות המידע הרפואי הממוחשבות שהיא מפעילה, לשימוש הרופאים, ולמתן נגישות למבוטחים למיד באמצעות האינטרנט.

הנכם נדרשים לרענן או להכין נהלים מסודרים, העוסקים בהגנת הפרטיות בקופה אשר תסקור בשפה ברורה את מדיניות הפרטיות הנהוגה בקופה, ובין השאר, תתייחס לנושאים הבאים, הן ביחס למידע ממוחשב והן ביחס
למידע המתועד בדרכים אחרות:

1. כללי – הגנה על פרטיות מבוטחים ומטופלים בקופה ובמוסדותיה.
2. נתונים שנאספים אודות מבוטחים ומטופלים.
3. כיצד מאוחסן המידע?
4. נהלי אבטחת מידע בקופה.
5. מי אחראי על אבטחת המידע בקופה
ודרכי תקשורת עם גורמי אבטחת המידע?
6. למי יש לפנות בתלונה ביחס לפגיעה בפרטיות?
7. האם מידע מהקופה נמסר או נגיש דרך קבע לצד שלישי, באילו נסיבות ולאילו גורמים?
8. הבהרת מדיניות הפרטיות הנהוגה בקופה לרבות –
(א) סוגי מידע המוגדרים חסויים במיוחד;
(ב) יכולת המבוטח להשפיע על חשיפת המידע שלו;
(ג) מערכת ההרשאות לגישה לתיקים רפואיים;
(ד) גישה למידע שאינו בתיק רפואי (מידע דמוגרפי ומינהלי);
9. שינויים במדיניות הפרטיות – דרך קבלת החלטות על שינוי ואופן פרסום השינויים.
10. זכויות המבוטח לעיין במידע, לבקש שינויו או מחיקתו וכו';
11. בקרת המבוטח על פרטיותו;

על הקופה לשלוח את הנהלים המעודכנים לא יאוחר מ 20/10/10 ולהציגם לציבור באתרי האינטרנט של הקופה לא יאוחר מ 15/11/10.

****************************************

תוספת מאוחרת - ראו: רוני לינדר גנץ "חוששים לפרטיות: קופות החולים יפרסמו את מדיניותן להגנה על המבוטחים" TheMarker 30.6.10

המעסיק אינו רשאי לשאול האם את בהריון

רק סיימתי לכתוב את הפוסט הקודם וגיליתי את פסק הדין שנתן בית הדין הארצי לעבודה לפני כשבוע. מועמדת לעבודה אינה חייבת לגלות למעביד שהיא בהריון. פסק הדין הזה מאשר החלטה בעניין אחר של בית הדין האזורי בתל אביב אדוה צפון), שאותה הזכרתי בסיפור על פיטורי עובד שהציג עצמו כצעיר מכפי גילו. לדעתי פסק הדין מבסס עילת ערעור לאותו אדם. והנה תמצית הפסק (עם הדגשות שעשיתי בהנאה):

להמשך הרשימה …

"בנסיבותיו של המקרה שלפנינו, עובדת הריונה של המערערת אינה רלוונטית לעניין קבלתה לעבודה; המעסיק אינו רשאי לשאול לגבי עובדה זו, ואין המועמדת לעבודה מחויבת בגילויה. בנסיבות שכאלה, בהן למידע בדבר ההיריון אין כל רלוונטיות בקשרלמשרה שבה מדובר, ממילא אין חובה 'לגלותו' למעסיק הפוטנציאלי. באי גילויו של הפרט הזה, אין משום חוסר יושר המצדיק טענה או טרוניה מצידו של המעסיק כלפי העובדת. בהסתמכות מנהל החברה בהחלטת הפיטורים עלאי גילוי דבר ההיריון, נמצא המנהל מפלה את העובדת בפיטוריה, מחמת הריונה. למען הסר ספק נזכיר כי אין צורך בהוכחת כוונה במעשה ההפליה, שכן '...המבחן לקיומה או אי קיומה של הפליה הוא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי. המניע ... אינו המכריע בנדון, ולצורך קביעת קיומה של הפלייה יש לבחון את התוצאה הסופית כפי שהיא מצטיירת במציאות החברתית".

* * *
ע"ע 363/07 שרונה ארביב נ' פואמיקס (נבו)
חיים באור "ביה"ד הארצי לעבודה: אין חובה לספר על הריון בראיון עבודה" TheMarker 30.5.10
חן מענית "פסה"ד הפוטר מדיווח על הריון בראיון עבודה - נקודת ציון היסטורית"גלובס 2.6.10
נעמה סקולר"תקדים: עובדת לא חייבת ליידע על הריון בראיון עבודה" ynet 14.5.07

בפסק הדין גיליתי שגם הנשיא הקודם של ביה"ד הארצי לעבודה, השופט מנחם גולדברג ז"ל, כבר כתב: "חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988 קובע שורה של נתונים שאסור להפלות בגינם בקבלה לעבודה, במהלכה ולעת פיטורים. הוראה דומה המתייחסת לקבלה לעבודה בלבד אנו מוצאים בחוק שירות התעסוקה התשי"ט-1959. שני החוקים אוסרים להביא בחשבון נתונים מסוימים של העובד בקבלה לעבודה ובמהלכה. אך אין הם אוסרים לקבל נתונים אלה מהמועמד לעבודה או העובד. לדעתי, אם אסור להתחשב בגורמים אלה ולהביאם בחשבון, מה טעם להביאם לידיעת המעביד, מה עוד שמדובר בנושאים אישיים מובהקים שהגנת הפרטיות פרושה עליהם. פירוש תכליתי של ההוראות האמורות יביא לכלל מסקנה כי שעה שהמחוקק אסר להביא גורמים אישיים אלה בחשבון לקראת קבלתו של אדם לעבודה ובמהלכה, האיסור משתרע על הצגת שאלות לגביהם למועמד" (מנחם גולדברג "הגנת הפרטיות של העובד וחובות הגילוי שלו כלפי מעבידו" עבודה חברה ומשפט כרך ט' התשס"ב-2002, 85, 90).

בדיקת "עבר פלילי" של עובד

עידכון מרץ 2013: העמדה שהבעתי כאן נדחתה בפסק דין של בית המשפט העליון. יחד עם זאת, פסק הדין מטיל הגבלות על דרישת מידע פלילי ממועמד לעבודה. ראו כאן. 

בפוסט הקודם, דיברתי מצב שבו עובד נשאל על ידי המעביד לפרטים, כמו, למשל, גיל או נטייה מינית - עניינים שאסור להפלות בגינם עובדים. חרף האיסור המפורש בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה מעסיקים ממשיכים לנקוט בהפלייה בגלל עניינים כגון אלה ולכן גם טורחים לברר אותם. בהמשך לעמדה של נציבות השוויון במשרד התמ"ת אמרתי, שדברים שהמעביד לא אמור לשקול, בדרך כלל גם אין לו סיבה לדעת (ואם גיל, נטייה מינית, לאום, או צבע עיניים בכל זאת רלבנטיים לאופי המשרה או התפקיד – יתכבד המעביד ויודיע על כך כבר במודעת ה"דרושים"). ומה שאינו צריך לדעת - שגם לא ישאל.

מה לעשות כשמעביד מבקש לדעת דבר שאין לו זכות לדעת? תשובה ניצחת לשאלה זו נתנו משרד המשפטים והמשטרה במקרה של המרשם הפלילי. מסתבר שגם הם סבורים, שלא תמיד "האמת, רק האמת וכל האמת" היא הערך החשוב ביותר.
להמשך הרשימה …
לפי חוק המרשם הפלילי פרטי הרישום הפלילי של אדם הם חסויים. בתדפיס רישום פלילי יכוללעיין רק האדם שבו מדובר ומלבדו רק גורמים ספורים ומוגדרים. יתר על כן, סעיף 22 לחוק המרשם הפלילי קבע כי "מי שהשיג או דרש מן המרשם, במישרין או בעקיפין, מידע שאינו זכאי לקבלו, דינו – מאסר שנה". בשנים האחרונות התחכמומעסיקים רבים ושלחו את המועמד לעבודה למשטרה כדי שיוציא את תדפיס הרישום שלו ויביא אותו אליהם.

כיוון שכך, יזם משרד המשפטים תיקון לחוק, המטיל סנקציה פלילית חמורה יותר על הפרקטיקה שנוצרה: "מי שהשיג או דרש מן המרשם, במישרין או בעקיפין, מידע שאינו זכאי לקבלו לשם העסקה או לשם קבלת החלטה בעניין האדם שהמידע נוגע לו, דינו – מאסר שנתיים; לעניין זה, לא יראו מי שעשה כאמור כזכאי לקבל מידע מן המרשם, בשל כך בלבד שהאדם שהמידע נוגע לו הסכים למסירת המידע." כלומר, אם לאיזה מעסיק זה לא ברור – "הסכמה" של עובד לציית ל"בקשה החברית" ולהגיש למעסיק את תדפיס הרישום הפלילי שלו אינה נחשבת. היא אינה נחשבת, משום שהמחוקק מבין שבנסיבות העניין לא מדובר בהסכמה אלא באילוץ.

אבל עוד לפני שתקנו את החוק התחכמו במשרד המשפטים ובמשטרה למעבידים המתחכמים: אדם שביקש להוציא את תדפיסהמרשם הפלילי שלו, קיבל מהמשטרה תדפיס בן כמה עמודים: בעמוד הראשון היו פרטים ביוגרפיים בלבדובתחתיתו היה רשום "סוף תדפיס". תדפיס כזה היה מקבל כל אדם - גם מי שאין לו רישום פלילי. רק לאחר מכן באו דפים נוספים, שכללו רישומים פליליים ( של הרשעות, ושל תיקי חקירה שנסגרו בשל "העדר ראיות" או "חוסר עניין לציבור") למי שהיו כאלה.

כך יכול היה מועמד לעבודה, גם מי שיש לו רישום פלילי, להגיש למעסיק רק את העמוד הראשון של התדפיס, המעביד לא יכול היה לדעת שהיו גם עמודים נוספים (ראו דבריה של עו"ד גבי פסמן ממשרד המשפטים בעמ' 5 לפרוטוקול דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט  מיום 29.1.07; ראו גם בדו"ח ועדת קנאי - הוועדה לבחינת חוק המרשם הפלילי (משרד המשפטים, מאי 2010) בעמוד 9).

במילים אחרות: משרד המשפטים והמשטרה איפשרו למועמד/ת לעבודה להציג תדפיס חלקי, שאינו משקף את כל האמת, למי שדרש ממנו, בניגוד לדין, להמציא לו את תדפיס הרישום הפלילי שלו. הם אפשרו לו להציג מצג שווא בפני מי שאינו רשאי על פי הדין לקבל ממנו מצג כלשהו.

ומה על בירור עבר פלילי של עובד בדרך אחרת -
כלומר, לא דרך קבלת מידע מהמרשם הפלילי?

שאלה אחרת היא, האם מעביד רשאי לברר בדרכים אחרות – שלא באמצעות המרשם הפלילי – האם יש לעובד "עבר פלילי"? האם מותר לו לשקול נתון זה בעת קבלה לעבודה?

התשובה הלא פשוטה שלי היא, שהאיסור על קבלת מידע מן המרשם הפלילי מקפל בחובו גם איסור על הצגת שאלות בנוגע לתוכנו של המרשם הפלילי או לאירועים, שעומדים מאחוריו - הרשעות, תיקי חקירה שנסגרו וכד'. איסור זה הוא דין מחייב, ולהפרתו יש השלכות על זכויות וחובות הצדדים בענפי משפט שונים, כמו משפט העבודה, והמשפט האזרחי. כאשר מעביד, למשל, דורש מאדם לחתום על תצהיר, שאין לו עבר פלילי או שהוא מעולם לא נחקר במשטרה, ואף כאשר הוא מציג שאלות כאלה כתנאי לקבלה לעבודה, הוא מפר באופן מובהק את הוראות חוק המרשם הפלילי, ואת העקרונות, שעליהם מבקש חוק זה להגן. דברים אלה חלים ביתר שאת במקרה של עבירות שהתיישנו ושנמחקו *.

תכלית החקיקה של החוק היא שיקום העבריין והחזרתו אל חיק החברה (השם המלא של החוק – "חוק המרשם הפלילי ותקנה השבים" - רהביליטציה) והגנה על חופש העיסוק שלו ועל זכותו לפרטיות (פס"ד אל נסאסרה פסקאות 22-24).

אכן, קיים מתח בין תכלית זו לבין זכויות ואינטרסים אחרים - ציבוריים, ופרטיים. אלא שהמחוקק קבע את האיזון בין הערכים והאינטרסים המתנגשים הללו בחוק המרשם הפלילי: נקודת המוצא היא שאין לבקש או לשקול מידע המצוי במרשם הפלילי. לצידה נקבעו מספר יוצאים מן הכלל. חריגה מהאיזון המהותי שנקבע בחוק, יכולה להיעשות אך ורק על פי חקיקה ברורה ומפורשת (כפי שנעשה, למשל, בחוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסויימים, התשס"א-2001).

יתכן שקיים צורך להרחיב את החריגים הנ"ל, כלומר להרחיב את גדר הנסיבות שבהן ניתן לבקש ולקבל מידע המופיע במרשם הפלילי. אבל מי שסבור כך - עליו לעשות זאת באמצעות תיקון של החוק.

________________________________________________

* עבירות שהתיישנו או נמחקו – לפי פרק ג' לחוק, עבירה מתיישנת לאחר שבע עד חמש-עשרה שנים (תלוי בעונש שהוטל) ונמחקת לחלוטין לאחר עשר שנים נוספות. ההתיישנות והמחיקה מצמצמות את מספר הגופים (המעטים ממילא) שרשאים לקבל מידע מן המרשם הפלילי.

דו"ח ועדת קנאי - הוועדה לבחינת חוק המרשם הפלילי (משרד המשפטים, מאי 2010)
הצעת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (תיקון מס` 8), התשס”ז-2007

הצ"ח 166, (תיקון מס' 8)
חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (תיקון מס' 8), התשס"ח-2008

יובל יועז "הצעת חוק: מעביד לא יוכל לדרוש תעודת יושר מעובד" גלובס 15.6.2010

אביעד קליגמן "ניתן יהיה לעיין במרשם הפלילי אך לא לקבל תדפיס" ynet 15.6.10