מצלמות המעקב יוצאת מן השק

בחודשים האחרונים ניצלו פרנסי קהילה פשעים מזעזעים כדי ללהג על הצורך במצלמות מעקב, שיתנו לנו "תחושה של ביטחון" (למשל, בעקבות הרצח בתל ברוך, ובעקבות הרצח בבני עי"ש). שלשום יצא המרצע מן השק: המשרד לביטחון פנים פירסם מכרז לייעוץ וליווי פרויקט הקמת מערך טכנולוגי, מצלמות סנסורים, ומוקדי שליטה ובקרה עירוניים - פריסת מצלמות מעקב והפיכת רחובות הערים ל"בית האח הגדול".

.

מטרות הפרויקט הן יצירת הרתעה ו"יצירת תשתית למערכת שליטה ובקרה, שתאפשר איסוף מידע, תחקורו , ניתוחו, אחזורו והפצתו לגורמי אכיפת החוק הנוגעים בדבר". אבל תרומתן של מצלמות למלחמה בפשע היא מזערית. היא אינה שקולה למחיר החברתי של "חברת המעקב", וגם אינה מצדיקה את המשאבים האדירים שראוי היה להשקיעם בשיטור אפקטיבי.

.

מעבר למה שכבר הספקתי לכתוב בנושא (עם הרבה הפניות ואסמכתאות - חפשו בתגיות "מצלמות מעקב"), אני מפנה למאמר חדש של ברוס שנייר (מצלמות ריגול לא יעשו אותנו בטוחים יותר" Schneier Blog CNN 25.2.10 ).

"מצלמות ביטחון פולשניות, לא ממש מצמצמות פשע. עובדה זו הוכחה שוב ושוב בדיור הציבורי בסן פרנסיסקו בקומפלקס דירות בניו יורק בפילדלפיה בוושינגטון, במחקר אחרי מחקר גם בארה"ב וגם בבריטניה. הן גם אינן מסייעות בפענוח פשעים לאחר מעשה. כמובן שישנם גם יוצאים מן הכלל והתומכים של המצלמות יכולים תמיד לדלות דוגמאות כדי לתמוך בטיעון שלהם. סיפורי ההצלחה הללו קונים אותנו. המוח האנושי מגיב טוב יותר לאנקדוטות מאשר לנתונים. אבל הנתונים הם ברורים: למצלמות מעקב יש תרומה מינימאלית למלחמה בפשע."

.

"כך או כך, השאלה החשובה באמת אינה האם מצלמות פותרות פשעים שהתרחשו בעבר או האם הן מרתיעות עבריינות עתידית אלא האם הן מהוות ניצול טוב של משאבים. הן יקרות, בכסף ובאפקט האורווליאני שלהן על הפרטיות ועל חירויות הפרט. ניצולן לרעה הוא בלתי נמנע. הן שימשו גם למעקב אחר נשים עירומות בבתיהן, להפצת תמונות ערום ולריגול אחר פוליטיקאים. יתכן שהיינו מקבלים את תופעות הלוואי הללו עבור שיפור אמיתי בביטחון, אבל המצלמות אינן מספקות את זה. חרף הנטייה שלנו להעדיף פתרונות טכנולוגיים על פתרונות אנושיים, מוטב שהון שמושקע היום במצלמות מעקב היה משמש לגיוס שוטרים ואימונם."

"אם מעקב אוניברסאלי היה פיתרון לאלימות ולפשע, רבים היו עוברים לחיות במדינת השטאזי של מזרח גרמניה. אם מצלמות מעקב היו מענה ראוי, לונדון עם חגיגת המצלמות שלה –בערך 500,000 מצלמות בעלות של 700 מליון דולר – הייתה העיר הבטוחה בעולם. זה לא קרה משום שמעקב ומצלמות מעקב אינם עושים אותנו בטוחים יותר. הכסף שמבוזבז על מצלמות בלונדון וברחבי ערים בארה"ב, יכול להיות מנוצל לטובת שיטור של ממש."

כפי שכותב ד"ר עומר טנא (TheMarker 16.3.10): "לפרויקט הנרחב של המשרד לביטחון פנים יש כמובן השלכות מרחיקות לכת על הפרטיות. אט אט מתהדקת האחיזה של מדינת המעקב על חיינו. ראשית, איסוף וגישה לנתוני תקשורת. שנית, מאגר תמונות ביומטרי. וכעת, גם מצלמות אבטחה בחוצות העיר. מה שהיה בעבר פרטי, הופך למתועד ונאגר בידי הרשויות. האנונימיות שממנה נהנינו במרחב הציבורי נשחקת."

.

אכן, במכרז ובהודעות לעיתונות הבטיח המשרד לביטחון פנים "שצנעת הפרט לא תפגע". אבל גם כאן מלמד ניסיון העבר שלמשטרה ולרשויות האחרות יש הבנה מצומצמת ביותר של מושגים כמו פרטיות, אוטונומיה וחירות. בדיווחים מאתמול סופר ש-12 ערים כבר התקינו מצלמות מעקב במסגרת הפרויקט. לכן, במקום הבטחות כדאי אולי שיציגו בפנינו את הנוהלים שחוברו בראשית ה"פיילוט" במטרה להגן על פרטיות האזרחים ועל חירותם, ויספרו לנו אם נעשה דבר מה כדי לוודא שהנהלים הללו, ככל שהם בכלל קיימים, מיושמים הלכה למעשה.

.

קריאה נוספת:

ברוס שנייר, מצלמות ריגול לא יעשו אותנו בטוחים יותר" Schneier Blog CNN 25.2.10

"רחובות הערים בישראל ירושתו במצלמות; המשרד לביטחון פנים: המערכת לא תפגע בצנעת הפרט" הארץ 14.3.10

איתי הר-אור "האח הגדול מתקרב הביתה: מצלמות יוצבו ברחובות הערים" כלכליסט 14.3.10

עומר טנא "מכה נוספת לפרטיות" הארץ 16.3.10

Ram Rimon "CCTV to cover Israeli towns" Globes 14.3.10

בבריטניה, אגב, הממשלה הקימה מועצה שתלווה את כל נושא המצלמות: The NationalCCTV Strategy