מצעד זכויות האדם - יום שישי בכיכר רבין

ביום שישי 11.12.09 בשעה 11:00 נפגשים בכיכר רבין וצועדים במצעד זכויות האדם. לאתר המצעד - "אין מצב"

מידע חפשי בארכיונים?

כפי שכתבתי כאן לאחרונה, גנז המדינה הזמין את הציבור להגיב לטיוטת תקנות העיון בארכיונים. בלילה שבין מוצ"ש לראשון לקחתי הפוגה מ"הטירוף הביומטרי" והשלמתי עבודה על מסמך הערות לטיוטה. לא בטוח שרבים מתעניינים בנושא - אותי הוא מרתק. מצבם של חופש המידע וחופש המחקר בגנזך המדינה הוא בכי רע ודרושה רפורמה מקיפה שתתאים את הפרקטיקות הנהוגות שם לעידן השקיפות. כל עוד לא יחול השינוי המיוחל, ימשיכו גורמים עלומי ממשרדי הממשלה השונים להתערב במחקר ההיסטורי וב"שוק הדעות", לחסום שיח ציבורי פתוח ודמוקרטי, ולקבוע בשבילנו, האזרחים, מה נדע. ו"שלטון הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח דלעת, סופו שהוא קובע גם מה טוב לאזרח לחשוב; ואין סתירה גדולה מזו לדמוקרטיה אמיתית שאינה מודרכת מלמעלה" (בג"צ 243/62 אולפני הסרטה בע"מ נ' גרי, פ"ד טז 2707, 2416).

.

היום השתתפתי בכנס של האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע שהתקיים בירושלים, והיתה לי הזדמנות לשמוע את גנז המדינה. ד"ר יהושע פרונידליך תאר את התקנות החדשות כשינוי גדול - "חקיקה ממש" כדבריו. אכן הוראות רבות שבתקנות, הישנות והחדשות, מגבילות מאוד את הזכות החוקתית למידע ועל כן מקומן בחקיקה של הכנסת ולא בתקנות. שעה שחוקקו את חוק חופש המידע, נאמר בדברי ההסבר להצעת החוק ש"התקופות והמגבלות על זכות העיון במידע הנמצא בגנזך המדינה הן ארוכות ביותר, ואינן עולות בקנה אחד עם המגמה התפיסה הערכית המגולמת בחוק המוצע… מוצע כי חוק הארכיונים ייבחן ומגבלות הזמן על עיון במידע יצומצמו בעתיד למינימום החיוני" (דברי ההסבר סעיף 13(ד), הצ"ח תשנ"ז 398). חלפו 9 שנים ודבר לא נעשה. התקנות החדשות רק מחמירות את המצב במה שיש בהן ובמה שחסר בהן (הסדרים שיגבילו את סמכותם של נציגי היחידות שמהן הגיע חומר ארכיוני לגנזך).

.

התקנות החדשות ממירות את ההסדר של "חוקר מורשה" בהסדר של "בקשה" - בקשה לעיין בחומר שנמצא בתקופת הגבלה על פי התקנות (50 שנה במקרה של תיעוד בענייני ביטחון). הסדר זה, שנקבע בזמן שיצחק רבין שימש כשר ביטחון וכראה"מ, בא לאפשר עיון בחומר ארכיוני מוגבל, הפך עד מהרה למכשיר ל"סינון" חוקרים ומחקרים בלתי רצויים בעיני מערכת הביטחון (ראו דו"ח מבקר המדינה 47(ב) ע' 906; דו"ח מבקר המדינה 50ב 712, 719-720; ראיון עם הגנז הקודם, ד"ר טוביה פרילינג, מידע 2002 12, 23). התקנות החדשות לא משנות הרבה בהסדר זה חוץ מאת השם. אבל מה שהדאיג אותי בדברי פרונידליך היתה הטענה, שההסדר הזה "נוצל לרעה" - יותר מדי בקשות לקבלת מעמד של "חוקר מורשה" - ושמעכשיו יקפידו בגנזך שהסדר זה יהיה חריג. אני מקווה שבעקבות הדיון שהיה לנו יבחן הגנז שוב את עמדתו זו. זאת במיוחד לאור העובדה, שהוא עצמו אמר, שהעובדה שחוק חופש המידע לא הוחל על הארכיונים היתה "תקלה חמורה". כשלעצמי איני נזקק לתחולה הישירה של חוק חופש המידע. איני מעלה על הדעת שבית משפט יאשר את הסברה, כאילו מידע שכפוף להוראות חוק חופש המידע הופך להיות מוגבל לחלוטין כמעט הופך, עם הגעתו לגנזך המדינה, למוגבל כמעט לחלוטין באופן שהעיון בו הופך מזכות (זכות שכמובן כפופה לחריגים שבחוק חופש המידע) לחסד.

.

ד"ר פרוינדליך גם התייחס להארכת תקופת ההגבלה על חומר ארכיוני של השב"כ והמוסד (ויחידות ביטחוניות נוספות) מחמישים לשבעים שנה. לדבריו התבצע "פיילוט" שבמסגרתו נבדק חומר מדגמי והוא השתכנע שלא ניתן לחשוף אותו (את זה קראתי כבר אצל אורן פריסקו ב"העין השביעית"). הוא הוסיף ואמר, שהוא בספק אם ניתן יהיה לחשוף את החומר שבו מדובר גם בתוך התקופה של שבעים שנה, ובכך ענה על השאלה ששאלתי (בפסקה 35) במסמך ההערות שלי: "מי שמתחמק מהדיון הציבורי המתחייב וממציאת איזון ראוי עתה, לאחר שחלפו חמישים שנה, ימצא את עצמו באותה צומת בתום התקופה הנוספת - בעוד פחות מ-9 שנים... מה יהיה אז? אישור 'הפיתרון הקל' והגורף יבטיח חזרה על התרחיש שלו אנו עדים עתה: הפרה של הדין, הימנעות מחשיפת חומרים שהגיעו לפרקם, ופנייה למועצת הארכיונים בדרישה לאשר הארכה נוספת של תקופת ההגבלה". מסתבר שגם גנז המדינה מעריך שכך יהיה.

.

כדי לרכך את הגלולה המרה הפציר פרוינדליך באנשי השב"כ והמוסד לעשות מאמץ ולפרסם חומרים ארכיוניים ככל שניתן, ולמצער - לפרסם מחקרים שהם עצמם ביצעו. מחקרים "מטעם" שלא ניתן לבקר אותם על ידי בדיקה של החומר המקורי הם מתכון להטייה של המחקר ושל הזיכרון. ומכל מקום, מאמץ גדול הם לא יעשו - הם הרי מתעלמים מהדין שלפיו היה עליהם לחשוף חומרי ארכיון בני חמישים שנה ויותר. על פניותיו של הגנז הקודם בעניין זה הם פשוט צפצפו (ראו: יוסי מלמן "הסודות הנצחיים של השב"כ הארץ 24.12.04) ואת הארכת תקופת ההגבלה על החומרים "שלהם" הם יזמו רק לאחר שהעיתונאים ד"ר רונן ברגמן ויוסי מלמן ביחד עם "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" עתרו נגדם לבג"צ (את העתירה תוכלו לקרוא כאן; ראו גם יוסי מלמן "היסטוריה שמורה למקורבים בלבד" הארץ 6.4.09).

.

לבסוף התייחס ד"ר פרוינדליך לוועדת השרים, שדנה בהגבלות מיוחדות על עיון בחומר ארכיוני, וסיפר שלעיתים היא מחליטה להטיל חיסיון על חומר ארכיוני בניגוד לעמדתו. השבתי, שלפי סעיף 10(ג) לחוק הארכיונים וועדת השרים יכולה רק לאשר או לדחות את החלטת הגנז - היא אינה מוסמכת להחליט בעצמה על מגבלות עיון בניגוד לעמדתו. אני רק מקווה, שבפעם הבאה שהשרים יבקשו להגביל עיון בחומר ארכיוני בניגוד לדעתו, יעשה הגנז שימוש בדברים אלה ופשוט יאמר להם "לא!".

.

את ההרצאה שלי סיימתי בסיפור רחוק במרחב ובזמן: הזכרתי את "הפשעים של קיסינג'ר בצ'ילה" בשנת 1973: אירגון ההפיכה נגד ממשלתו הנבחרת של איינדה - מרחץ דמים שכלל רצח של אזרחים אמריקאיים. עניינים סודיים ללא ספק, אמרתי, אבל האם החברה האמריקאית לא זכאית לנהל דיון ציבורי במעשים כאלה שנעשים מטעמה ובשמה? אמרתי שגם החברה הישראלית זכאית לדיונים מושכלים יותר משיחות סלון על גרעינים. אבל ביני לביני - אני עדיין לא בטוח שחברה שמשקיעה כל כך הרבה מאמצים כדי לברוח מהווה שלה, רוצה באמת לדעת משהו על העבר.

.

דיווח של תום שגב ב"הארץ" 4.12.09

תכנית כנס הארכיונאים באתר האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע

מסמך ההערות שלי באתר האיגוד לארכיונאות