הציבור מוזמן להשפיע על חופש העיון בארכיונים

באתר גנזך המדינה מזמינים את הציבור להגיש הערות ולהגיב לטיוטת תקנות הארכיונים (עיון בחומר ארכיוני המופקד בגנזך), התשס"ט- 2009.

.

על הכוונה לתקן את תקנות הארכיון נודע לי לראשונה במהלך התדיינות שניהלתי בשם העיתונאי והחוקר גרשום גורנברג, לאחר שבקשתו לעיין בחומר בארכיון צה"ל נתקלה בסרוב.

.

בעקבות זאת התכתבתי לפני כשנה עם משרד ראש הממשלה ועם גנז המדינה על טיוטת התקנות הקודמת, ולמרות שיש בינינו חילוקי דעות מהותיים לגבי נוסח התקנות, שמחתי ללמוד שבכוונתם להזמין את הציבור להעיר לטיוטת התקנות. יתר על כן, גנז המדינה נעתר לבקשתנו ודחה את המועד להגשת התגובות בחודש ליום 20.11.2009 וזאת בשים לב לכך, שאנשי האקדמיה והמחקר נמצאים בפגרה עד לאמצע חודש אוקטובר.

.

הגבלת חופש המחקר בגנזך המדינה משבשת את חקר העבר ומונעת מאיתנו להפיק ממנו לקחים, שחיוניים לחיינו בהווה ובעתיד. היא פוגמת בשיח הציבורי הדמוקרטי, ומאפשרת ליחידים לקבוע מה טוב לאזרח לדעת – ועקב כך – מה טוב לאזרח לחשוב (ראו דף מרכזי באתר האגודה בנושא חופש העיון בגנזך המדינה).

עכשיו רק נותר לקוות שעיתונאים, חוקרים והציבור בכללותו יטרחו ויביעו את דעתם על התקנות.

.

אין לנו דעה על הדרך שבה בוחרות הממשלות להתנהל

ג'ים פאולי, דירקטור האחראי על תחום הבטחון בחברת EDS שמוזגה לתוך HP, התארח בכנס הממשל המקוון שנערך אתמול באיירפורט סיטי והתייחס, בין היתר, למעורבות של החברה שלו בפרויקט המאגר הביומטרי של ממשלת ישראל (ידיעה של אור הירשאוגה ב-TheMarker מהיום). ביחס לפגיעה בזכויות האזרח שעשויה להיגרם משיתוף המידע בין החברות המסחריות לרשויות הממשלתיות, אמר פאולי:

"המדיניות הממשלתית קובעת כיצד יטופל המידע הפרטי. EDS עוזרת לממשלה לבצע את מה שהיא בוחרת לעשות. אין לנו דעה על הדרך שבה בוחרות הממשלות להתנהל".

ובאמת, למה שתהיה להם דעה? לא מספיק שזה משתלם? במה זה שונה, למשל, מ-At&T שסייעה לממשל בוש לבצע האזנות סתר בלתי חוקיות, או מסיסקו שראתה בצנזורה בסין הזדמנות עסקית? כאילו שלנוקיה וסימנס יש דעה על האופן שבו מדכא המשטר האיראני את מתנגדיו בעזרת מערכות ניטור שהן התקינו. לסימנס, אגב, יש היסטוריה ארוכה של "אין דעה": במלחמת העולם השניה העביר הקונצרן מפעלים למחנות ריכוז כדי להעסיק עובדי כפייה (יד ושם). מעניין רק אם לחברת דגוסה (Degussa), היתה דעה כלשהי בזמן שייצרה ציקלון B עבור מחנות ההשמדה ועשתה שימוש בשיני הזהב של הקורבנות, או שגם היא רק עזרה "לממשלה לבצע את מה שהיא בוחרת לעשות".

אבל מסתבר של-EDS דווקא יש דעה, והיא גם דואגת לשווק אותה לציבור, כמובן בלי שום קשר לאינטרס העסקי שיש לה: רק לפני כשנה, שעה שממשלת ישראל החליטה על הקמת המאגר הביומטרי, התבטא מנהל המגזר הציבורי ב-EDS בביטול ביחס לחששות לפגיעה בפרטיות ואמר: "זוהי תופעה מתקדמת בכל העולם ואין צורך לעמוד כנגדה, אלא לקחת ממנה את היתרונות. כל מי שמגיע לארה"ב – נלקחות ממנו טביעות אצבע. אז למה ששם יהיה מאגר ואצלנו לא?" (כתבתי על זה). גם אז לא דייק נציג EDS: ארה"ב לא העזה להקים מאגר ביומטרי של אזרחיה שלה. לטיעון האינטיליגנטי של "למה ששם יהיה מאגר ואצלנו לא" אני מעדיף שלא להתייחס.

בסופו של דבר, זה באמת לא משנה אם ל-EDS יש או אין דעה על האופן שבו בוחרות ממשלות להתנהל. חשוב יותר שלנו תהיה דעה על האופן שבו EDS וחברות מסחריות אחרות בוחרות להתנהל.

(עוד דוגמאות: היטלר קלקל את חגיגות המאה לחברת פורשה)

עודד ירון "הרשימה השחורה של החברות המסייעות לסין לשלוט בסין" הארץ 4.2.10

'קרנבל ואהבה וכדורגל' - שימוש הוגן והזכות לתרבות

"האם יישארו 'קרנבל ואהבה וכדורגל' כסמל לחופש, למנעמי החיים שכל אחד יכול לקחת בהם חלק, או שהכדורגל (כמו ענפי ספורט אחרים) יהפכו לבידור רק עבור מי שידם משגת לשאת בתשלום כזה או אחר בגין הצפייה בהם?"

בשאלה זו פותחת שופטת בית המשפט המחוזי בת"א, מיכל אגמון-גונן, פסק הדין מהיום ומשיבה בחיוב: שידור חי של אירוע ספורט באינטרנט בשיטת ה-Streaming אינו מפר את זכויות השידור הטלוויזיוניות, ואפילו היה מדובר בפגיעה בזכויות יוצרים, עדיין מדובר ב'שימוש הוגן', כל עוד השימוש באתר אינו שימוש מסחרי (גלובס; הארץ דה-מארק; כלכליסט; ת"א (תא) 1636/08 פוטבול בע"מ נ' פלוני).

אין זו הפעם הראשונה שהשופטת אגמון גונן מגינה על זכויות דיגיטליות. חופש הביטוי ברשת והזכות לפרטיות ולאנונימיות, כבר היוו בסיס לפסיקות קודמות שלה, שצמצמו את הנסיבות שבהן תחשף זהות של גולש על יסוד הטענה שפרסם לשון הרע ברשת (ראו: פס"ד בעניין סבו, שערעור עליו תלוי ועומד בבית המשפט העליון – ע"א 256/08; המשנה לנשיאה רבלין שאמור לדון בערעור, יושב גם בראש ההרכב שדן בערעור על פסק דין חשוב אחר שניתן בסוגיה בעניין רמי מור - ע"א 4447/07; ראו דיווחי עיתונות: ביהמ"ש מגן על הגולשים: זהות גולש שהשמיץ תיחשף רק במקרים חריג, גלובס 11.11.07; הארץ; ynet).

גם בפס"ד מהיום קובעת השופטת אגמון-גונן רף גבוה ומחמיר למי שמבקש לחשוף זהותו של גולש באינטרנט, הפעם במקרה של טענה על הפרת זכויות יוצרים. אבל הפסיקה מהיום קובעת קביעות חשובות גם בעניינים מהותיים: האיזון הראוי בין זכויות יוצרים לבין זכויות המוני הגולשים לעשות שימוש הוגן ביצירה. הקביעה המהותית והחשובה ביותר, לפחות לדידי, היא זו הרואה בזכויות השימוש, ולא רק בזכות היוצרים, זכות יסוד חוקתית. להלן מספר מובאות חשובות מפסק הדין.

"זכויות המשתמשים, ובתוכם זכות היצירה נובעים או נגזרים במישרין מכבוד האדם שהיא הזכות החוקתית בהא הידיעה…

אחד היתרונות העצומים של העידן הדיגיטלי ורשת האינטרנט הוא הנגישות ליצירות אחרות והאפשרות ליצור יצירה תוך שימוש בחומרים זמינים ברשת.… אין זה ראוי כי מי שמנסה לערוך סיפור, קטע מוסיקה או סרט באמצעות הטכנולוגיה הדיגיטלית והיצירות ברשת, יצטרך להביט כל הזמן לאחור כדי לבדוק האם אין בעל זכויות יוצרים כזה או אחר בעקבותיו. יש לציין לעניין זה כי בדרך כלל התובעים הן תאגידי תקשורת או בידור ענקיים, ולמולם גולש או גולשים בודדים… אין לאפשר חשיפה והרתעה של השחקנים ברשת, ע"י חשיפת שמותיהם וזהותם בכל מקרה של טענה לעוולה.

השימוש ההוגן הינו לב ליבו של האיזון בין זכויות היוצרים לזכויות המשתמשים בין זכויות היוצרים לנחלת הכלל. בין זכות הקנין לזכות להשתתף ביצירת תרבות וצריכתה… זכויות היוצרים נועדו כדי לעודד יצירה לתועלת הציבור… השימוש ההוגן הינו זכות. השימושים המותרים מהווים חלק מזכויות המשתמשים או זכויות הציבור… מדובר בזכות בעלת חשיבות מכרעת למשטר דמוקרטי. זכות שיש למשתמשים לעשות שימוש ביצירה ללא נטילת רשות. כדי לאזן באופן ראוי בין זכויות היוצרים לזכויות המשתמשים, לזכויות היוצרים ונחלת הכלל יש לראות בזכויות המשתמשים זכויות, ובשימוש ההוגן זכות. הזכויות התרבותיות, המהוות חלק מזכויות המשתמשים הוכרו כזכויות אדם במשפט הבינלאומי.

זכויות המשתמשים מתנגשות לעיתים עם זכות היוצרים. על כן ההכרה בזכות להשתתף בחיי התרבות, וליהנות מתוצרי הקידמה, כזכות חוקתית שתממומש במסגרת השימוש ההוגן, תביא לאיזון ראוי בין זכויות היוצרים לזכויות המשתמשים."

תוספת מאוחרת: ידידי חיים רביה מבקר את פסק הדין. כמו שכתבתי ליהונתן קלינגר יש לי עוד הרבה מה ללמוד בזכויות יוצרים, אבל מסתבר שזה לפעמים יתרון, משום שגם אם יש בפסק הדין קביעות מסוימות שהלכו רחוק מדי, כדבריך, לא היה בכך כדי לפגום בקורת הרוח המרובה שחשתי כשקראתי אותו. בראש וראשונה שמחתי מהשיח החוקתי על שימוש הוגן ועל נחלת הכלל.

באשר לביקורת של חיים רביה, וגם כאן אשאר ב"רוח הדברים" ולא בפרטים, רביה כותב:

"החלטת השופטת אגמון-גונן נושאת אופי אידאולוגי חריף. היא יוצאת לשינוי איזונים הקובעים מימים ימימה בחוק. במסעה זה, היא משתמשת לעתים בטקסטים דמגוגיים... (וכאן הוא מביא ציטוט, שהביאה השופטת אגמון-גונן מהבלוג של יהונתן קלינגר)ובעיקר היא נסמכת על כתיבה אקדמאית ענפה. זה כשלעצמו יוצא דופן: פסק-דין, מרתק ככל שיהיה, איננו תזה אקדמאית. הכתיבה האקדמאית תומכת בגישתה של השופטת אגמון-גונן. לעומת זאת, הפסיקה לא תמיד."

אני באמת לא מבין מה הבעיה בשימוש שעשתה השופטת בדבריו של קלינגר, ובמה הם פחות טובים מהשיח ההגמוני, שמטובל אף הוא בטקסטים פיוטיים. שיח זה שם דגש מופרז על זכויות היוצרים, מרחיב באופן מבהיל את היקף תחולתם על חשבון זכויות יסוד אחרות.

דבר נוסף, נכון שפסק דין אינו תזה אקדמאית, אבל הלוואי שהיינו רואים פסיקות רבות יותר שמקיימות דיאלוג עם הספרות האקדמית. הפסיקה האמריקאית שרביה מביא, כדי לבקר קביעות של השופת אגמון-גונן, אינה טובה יותר - לא כאסמכתא משפטית-הילכתית ולא כבסיס לדיון מושכל - מהכתיבה האקדמית, וגם לה יש "אופי אידיאולוגי חריף" של אי צדק חברתי.

***********************************

גיא גרימלנד "מותר להפר זכויות יוצרים באמצעות שימוש הוגן" הארץ דה-מארקר 6.9.09; עומר טנא מריח כמו רוח נעורים הארץ דה-מארקר 6.9.09 ; עמית בן-ארויה השופטת שמאמינה באהבה ובכדורגל - באינטרנט הארץ דה-מארקר 6.9.09; אביב אילון האם מותר לשדר משחקי כדורגל ברשת? / פרשנות ynet 5.9.09; נועם שרביט תקדים: שידור חי של משחק כדורגל באינטרנט אינו מפר זכויות יוצרים גלובס 6.9.09;