.להמשך הרשימה …
המשנה לפרקליט המדינה "הכריז" בתחילת השבוע על פתיחת החקירה: "לטענת עו"ד ניצן, הפרסום מעלה חשד לעבירות של העלבת עובד ציבור ופגיעה בפרטיות. החוק בישראל אוסר לפרסם תצלום של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו."
.
אתר אינדימדיה הוא מרכז תקשורת עצמאי שמספק ביטוי חופשי לכל. מדובר בשיטה המכונה "איזור פרסום חופשי", המאפשרת לכל אחד לפרסם חדשות ותכנים אחרים באופן ישיר ומיידי בלי שמפעילי האתר ידעו מי המפרסם ובלי שהחומר יעבור צנזורה. כל זה לא הפריע לחוקרי המשטרה שהתנכלו לאינדימדיה ב-2003 לנצל את החקירה כדי להפעיל לחץ בריוני בניסיון "לשכנע" את מפעילי האתר לשנות את כללי הפרסום באתר ולצנזר את התכנים המועלים בו – דרישה שאין לה כל בסיס חוקי (ראו מכתב שכתבתי בעניין זה ליועץ המשפטי לממשלה; ודיווח ב-ynet).
.
כאמור, בסופו של דבר הושגה המטרה האמיתית של החקירה: מפעילי האתר נשברו וחדלו מלהפעיל אותו. רק אז חגגה הפרקליטות את ניצחונה וסגרה את תיק החקירה, שכאמור היתה מופרכת מן היסוד ("העלבת עובד ציבור" ו"הסתה"? נו באמת!).
יש לקוות שהפעם לא ינסו החוקרים לחרוג מסמכותם ולנצל את החקירה לשם ניהול "משא ומתן" ברוטאלי עם מפעילי האתר, ושאם בכל זאת הם ינסו להתערב בניהול הבמה החופשית – ישלחו אותם לכל הרוחות או למשפטנים (משפטנים הרבה יותר גרוע. תאמינו לי. ניסיון אישי). תפקיד המשטרה הוא לחקור חשדות (ממשיים, לא מופרכים) ולא לנהל אתרי אינטרנט בניגוד לדין.
.
לרגל "ההכרזה החגיגית" על פתיחת החקירה החדשה, להלן דברים של בראיין אטקינסקי, ממפעילי אינדימדיה בשנת 2003, המתאר את החקירה שעבר אז:
.
"ישנתי בשקט, כשלפתע התעוררתי למשמע קריאות 'בראיין, קום! התעורר!". פקחתי את עיני וראיתי שלושה אנשים בלבוש אזרחי רכונים מעל מיטתי. בתחילה חשבתי שהם עומדים לתקוף אותי, שכן אשתי ואני היינו חשופים לאיומים טלפוניים במהלך השנה הקודמת… מכיוון שהם העירו אותי בצורה כה בוטה, הייתי מבולבל מאוד וחרדתי שמא הם יפגעו בי. כעבור זמן קצר הם הצהירו שהם אנשי משטרה, ושיש להם צו חיפוש (צו שמעולם לא הציגו לפנינו)… השלושה לא בזבזו זמן והחלו לחפש במדפים של ובדיסקים שלי, תוך שהם לוקחים רבים מהם. כאשר סיימו, ציינו השלושה שהמחשב שלי מוחרם, ושאני חייב לבוא עימם לתשאול …
בתחנה, הם הושיבו אותי מחוץ לאחד המשרדים. בינתיים התבדחו השוטרים שהביא אותי לתחנה בינם לבין עצמם. אחד מהם הרים מעין מוט-ברזל באורך של יותר ממטר, נופף בו אל מול פניי ואמר: 'אתה רואה את זה… עם זה אנחנו מכים את החשודים שלנו, זה מצוין, כי זה משאיר חבלות קשות, למזכרת' נחרדתי למשמע הדברים, שכן אפילו הם הוא התבדח, דבריו היו בלתי חוקיים בכל קנה מידה, ואם הוא הרגיש חופשי לעשות כן, הייתי בטוח שאין להם עכבות באשר להפרת הזכויות האחרות שלי, וכי לבטח אינם מתנהגים ביושר בנוגע לחקירתי. חזרתי ואמרתי להם שאני רוצה לראות עורך דין, אבל הם אמרו שרק בארצות הברית יש זכות כזו, ושאוכל ליצור קשר עם עורך דין רק לאחר שהחקירה תסתיים. הם החלו לנסות להשתמש בכוחם כאנשי משטרה על מנת להניע אותי להסכים לשינויים בפורמט של האתר, כך שיגביל את חופש הביטוי של אלה התורמים לו מידע ויחליש את זכותם לאנונימיות. הם צעקו עליי שכל מה שנכתב באתר הינו באחריותי… שעלינו להתחיל לצנזר את האתר, ושהאתר אינו יכול להמשיך לפעול בצורה כזו.
אף לא אחת מההצהרות השוטרים היתה מבוססת על חובה משפטית אמיתית שלי, אולם הם ניסו להשתמש בנסיבות המאיימות – העובדה שהייתי לבדי, ללא יועץ משפטי, ולכן לא מודע לזכויותיי ולהשלכות המשפטיות של המקרה – להסכים בכתב לדרישותיהם. עקב כך, במקום לתמוך בחוק, השתמשו השוטרים בעמדתם על מנת לכפות מה שלא היה יותר מאשר רצונם לגבי החוק שאמור להיות לדעתם… במשך כשנה וחצי הייתי תחת חקירה. במשך כשנה וחצי נאלצתי להתמודד עם הטראומות הפסיכולוגיות והפיסיות שנבעו מחקירה זו. לאדם שלא ביצע כל עבירה היו אלה שנה וחצי ארוכות מדי של סבל." (בראיין אטינסקי "השתקת השוליים", בתוך: מיכאל בירנהק (עורך) שקט מדברים! התרבות המשפטית של חופש הביטוי בישראל (רמות, 2006) 511; מופיע גם ב-ynet 9.3.06).
* תוספת מאוחרת 12.7.10: פורסם היום ב"הארץ" שהפצ"ר החליט סוף סוף להורות על חקירת נסיבות מותו של באסם אבו רחמה . מדוע זה לקח יותר משנה? לפצ"ר פתרונים. ואם כבר חזרתי לכאן - על החקירה נגד אינדימדיה לא שמעתי דבר מאז ששי ניצן הודיעה על פתיחתה. גם זה סוג של סנקציה שלטונית: לכאורה אנשי אינדימדיה נתונים תחת איום של חקירה ואישום. גם אם בסופו של דבר לא יצא מזה דבר - הטלת מורא יש כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה