נועם שרביט ב"גלובס" מדווח על פסק דין חדש, של בית משפט שלום בתל-אביב, שקבע: "פרסום תמונות של אורחים בחתונה אינו פוגע בפרטיותם". התובעת השתתפה בחתונה של ידוענים, ונדהמה לגלות באתר "מתחתנים ברשת" את תמונתה בפרסומת של סלון חתונות. לדרישתה הוסר הפרסום אבל היא הגישה תביעה בגין פגיעה בפרטיות - "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח" ופרסום תמונת אדם שצולמה ברשות היחיד.
.
בפסק הדין קובעת השופטת אביגיל כהן, כי לא מדובר בפרסום לצורך הפקת רווחים, באשר "התובעת אינה דמות ציבורית, אינה 'ידוענית'. לא הוסבר על ידה, מדוע דווקא לתמונתה יש 'ערך מוסף' כתוספת לתמונת הכלה וזאת מיתר האורחים בחתונה. (שחלקם מופיעים גם באותה תמונה). ולפיכך, לא ברור, מדוע התובעת סוברת כי מאן דהוא יעשה שימוש בתמונתה למטרות רווח."
.
השופטת קובעת עוד, כי "כאשר מדובר בפרסום תמונתו של אורח בחתונה, כאשר בעלי השמחה מסכימים לצילום ולפרסום, אזי קיימת הסכמה מכללא של האורח לפרסום תמונתו." ומקבלת בכך את טענת הנתבעת, לפיה: "כאשר מתארחים בחתונה מתוקשרת של ידוענים, עם מאות אורחים והרבה מצלמות, אזי קיימת ידיעה של האורח על כך שדמותו עשויה להיות מצולמת על ידי צלמים ובעצם ההשתתפות בחתונה, ניתנה ההסכמה להיות מצולם."
.
קביעה נוספת: "החתונה נשוא התובענה שבפני היא חתונה מתוקשרת של 'סלבריטי' עם אורחים רבים ומצלמות רבות... הגב' ברנדס היא זו שנתנה את התמונה לנתבעת על מנת שתוכל לפרסם אותה באתר האינטרנט שלה. אין מדובר בהסתננות של צלם או בהשגת תמונות שצולמו באירוע פרטי בעורמה. לאור מכלול הנסיבות והעובדות ניתן להגיע למסקנה ולפיה, במקרה דנן, הצילום נעשה ברבים" ולא ברשות היחיד.
.
אבל אותי עניינה במיוחד האמירה לפיה:
"התביעה דנן היא דוגמא לניצול לרעה של המערכת המשפטית, והיא דוגמה קלאסית לשיטת 'מצליח'. כלומר, תובע מחליט להגיש תביעה על דבר של 'מה בכך' וללא כל עילה, ומבלי שנגרם לו כל נזק, תוך תקווה, שהצד שכנגד יירתע מהליכים משפטיים, שהם ממושכים ויקרים מעצם טיבם וטבעם, ואולי יציע לתובע תשלום כספי מסוים לצורך 'קניית שקט', אף מבלי שהתובע זכאי לאגורה שחוקה אחת."
אכן, יותר ויותר אנו נתקלים בתביעות סרק, שמוגשות על סמך ההנחה שהנתבע יעדיף ל"התקפל" מאשר לנהל משפט יקר. את זה טענתי במסגרת עבודתי באגודה לזכויות האזרח בפרשה, שנזכרה בכתבה של מרב בטיטו ב"ידיעות אחרונות" (וראו גם רשימה של נעמה כרמי בנושא).
.
החשש שלנו, כמובן, הוא לא מתביעות כגון זו, אלא מתביעות לשון הרע, שמוגשות כדי להשרות אפקט מצנן על חופש הביטוי בנושאים בעלי חשיבות ציבורית (טקטיקה משפטית שזכתה במדינות שונות בארה"ב בכינוי SLAP (Strategic Lawsuit Against Public Participation) (ראו עוד: וויקיפדיה באנגלית; עו"ד יוסי מאוטנר בעברית).
.
מכל מקום, אם סבורה השופטת שהתביעה שלפניה היא תביעת סרק סחטנית, לא ברור מדוע זיכתה את הנתבעת בהוצאות משפט זעומות בסך 5,000 ש"ח.
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה