משרד התחבורה הקים לפני שנתיים מאגר ביומטרי למרות שעדיין לא עיגן אותו בחקיקה.
לפני שלוש שנים הודיע משרד התחבורה, שהוא מתחיל להנפיק רשיונות נהיגה חדשים שיכללו תמונה "בשיטה ביומטרית חדשנית". התצלומים "הביומטריים", נאמר, יישמרו במאגר המידע של רשות הרישוי. אלא שאת הליכי החקיקה, שיאשרו את הפעילות הזו, החל משרד להניע רק מקץ שנה, שעה שהגיש לכנסת הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה. הצעת החוק לא אושרה עד עצם היום הזה, והיא ממתינה להמשך דיון בועדת הכלכלה.
וכאן מתחילה הבעיה. גם אם נניח שלא כל מאגר מידע מהווה בעצם קיומו פגיעה בפרטיות (ואני איני מניח זאת) אין ספק שקיימת פגיעה בפרטיות באגירת מידע רגיש כמו מידע ביומטרי, במיוחד כאשר המאגר הוא ענק (כפי שהטעים לאחרונה המפקח על הפרטיות בבריטניה). פרטיות היא זכות חוקתית המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועל כן פגיעה בה חייבת להיעשות רק על פי חוק. את זה הבינו אפילו במשרד התחבורה: בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר, שאגירת התצלומים נעשית בהתאם לתקנות אך עדיין נדרשת חקיקה:
"הטעם לתקנה זו הוא במעבר של רשות הרישוי לצילום בטכנולוגיה חדישה, שמאפשרת להפעיל על התמונות טכנולוגיות לזיהוי ביומטרי. בשל החשש לפגיעה בזכות לפרטיות עקב אגירת תמונות אלה, מוצע לעגן את הסמכות לנהל מאגר זה בפקודה, וכן לקבוע את הכללים לשימוש במאגר זה."
אם נדרש חוק כדי לקיים את המאגר, איך יתכן שהקימו אותו לפני שיש חוק? פשוט מאוד - "משרד התחבורה פועל שלא כדין", כמו שאמרתי אתמול ל-ynet (יש כמה דברים קטנים שהייתי מטעים ומתקן בכתבה אבל חבל להתעכב, זה כסף קטן). אם להרחיב קצת יותר: דרישת החקיקה אינה סתם גחמה פורמאלית של משפטנים: במהלך החקיקה יש דיון פרלמנטרי וציבורי, מאבק על האיזון הנכון, על מנגנוני האבטחה והערובות הפרוצדורליות שצריכים להוסיף. וזאת, כמובן, ככל שמחליטים לאשר את עצם הקמת המאגר, שגם זה לא ברור מאליו.
דוגמא? בבג"צ האגודה לזכויות האזרח נ' משרד הפנים נקבע, שהעברת מידע ממרשם האוכלוסין לבנקים פוגע בפרטיות ולכן הוא טעון חקיקה מאשרת. בעקבות הפסיקה הגיש משרד הפנים תיקון לחוק מרשם האוכלוסין, שמעגן את העברת הנתונים. במהלך הדיון בוועדת הפנים של הכנסת הוכנסו בהצעה תיקונים והסדרים, ששיפרו את ההגנות על הפרטיות (השוו לחוק המאושר) וכך היה גם בעת הדיון בתקנות שהוצאו מכוח החוק.
ועוד דבר. כידוע, הכנסת אישרה בשבוע שעבר בקריאה ראשונה בחטף, הצעת חוק של משרד הפנים, שמבקש להקים מאגר מידע ביומטרי (הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר). הצעה זו כוללת ערובות ומנגנונים שנועדו לצמצם את הפגיעה בפרטיות. לא שזה מספיק - האיזון הנכון בין פרטיות לבין יעילות שלטונית נוטה בבירור במקרה הזה נגד עצם הקמתו של המאגר (רדו לרשימה: "מאגר ביומטרי למדינת ישראל, מי צריך כזה?"). אבל בכפוף להסתייגות זו - האיזון שמוצע על ידי משרד הפנים למאגר נתונים ביומטרי שלו כנקודת הפתיחה (מדובר בהצעת חוק בלבד. חכו חכו למלחמות בכנסת ובתקשורת) כולל מנגנונים ובטחונות שאינם קיימים בהצעת החוק של משרד התחבורה, וחמור יותר - לא קיימים במאגר הביומטרי, שכבר הוקם ברשות הרישוי.
נקודה אחרונה (לעת עתה) היא, שהקדמת העגלה לפני הסוסים, כלומר, הקמת המערכת הממוחשבת תחילה, מגבילה מראש את המחוקק. כבר יצא לי לשבת בדיונים, אפילו מקדמיים יותר מהדיונים בכנסת בעניין מערכת ממוחשבת אחרת שמתכננים לנו (רשומה רפואית לאומית) ולשמוע ש"אי אפשר" לקבוע בחקיקה מנגנון כזה או אחר, משום "שהמערכת לא בנויה לעשות את זה". האמנם? המחשב הוא מכונה. גולם. מערכת ממוחשבת צריכה להיות מעוצבת לפי העקרונות והערכים שלנו, ולא להגביל ולכופף אותם. מי שמבינים זאת היטב הם דווקא אנשי הביצוע והטכנולוגיה. הם יודעים שאנחנו בורים והדיוטות, ונוטים לטעות ולחשוב שהארכיטקטורה של מערכת המחשב היא נתון אובייקטיבי. ובכן, היא לא.
טכנולוגיה שמתקדמת במהירות ואינה כפופה לדיון חברתי ואתי גורמת לתקלות, לעיתים מביאה גם אסונות. השאלה החשובה איננה מה אנו יכולים לעשות אלא מה ראוי שנעשה. אבל מה לאנשי משרד התחבורה ולכל זה? אתיקה? לא כבוד לפרטיות ולא כבוד לשלטון החוק.
נ.ב. מי לדעתכם היה שר התחבורה שהריץ את המאגר הביומטרי ללא חקיקה? נכון, מאיר שיטרית, שעכשיו מנסה למכור לציבור מאגר ביומטרי נוסף. אין ספק שלשר יש חיבה לצעצועים ביומטריים.
