"חזונו האפוקליפטי של ג'ורג' אורוול בדבר 'האח הגדול' עלול על נקלה להפוך למציאות חיים אם לא יושמו הגבולות לנגישות למאגרים ולשימוש בהם" (עש"מ 7111/02 נש"מ נ' אשואל).
יום שלישי, 30 בדצמבר 2008
בריטניה - עבריינות במאגרי המידע המשטרתיים
יום שני, 22 בדצמבר 2008
פומביות המשפט ופרטיות הנשפט
בזמן האחרון אני נתקל שוב ושוב בשאלה, האם בעידן המידע הדיגיטלי ראוי להגביל את פרסומם של פסקי דין באופן, שימנע את זיהויים של בעלי הדין ואת הפיכתו של המידע האישי אודותיהם "טרף" לשיניהם של מנועי החיפוש באינטרנט.
במסגרת עבודתי באגודה לזכויות האזרח, נתקלתי בתקופה האחרונה במספר פניות של א/נשים, על פגיעה בפרטיות כתוצאה מכך שפסקי דין בעניינם מועלים על אתרים משפטיים: אדם שהורשע בגלל עישון סמים, נשאית איידס שמצבה הרפואי נדון במהלך בירור תביעת פיצוי בגין נזקי גוף, ומשפחה שבנה התאבד בנסיבות שהתבררו בפסק דין – כל אלה חשופים היום יותר מתמיד לפגיעה בפרטיותם.
לפני כשבועיים, קראתי (בבלוג של Fraser) שהמפקחת על הפרטיות בקנדה התייחסה בדו"ח השנתי האחרון שלה לסוגיית הפרסום באינטרנט של החלטות של טריבונלים מעין-שיפוטיים (ראו גם כללים לעניין זה: Use of Personal Information in Judgments and Recommended Protocol). ובשבוע האחרון גיליתי ב-law.co.il, שבית המשפט השלום בתל-אביב דחה בקשה להסיר מאתרי אינטרנט וממאגרי מידע פסק-דין העוסק בנזקי גוף: "אמנם יש בפרסום הפרטים המנויים בפסק-הדין אודות המבקשת משום פגיעה בפרטיותה, אך אין מדובר בפגיעה 'חמורה' הגוברת על עקרון פומביות הדיון… קבלת טענת המבקשת תביא למצב בו ניתן יהיה לאסור את פרסומם של כל פסקי הדין שעניינם תביעות לפיצויים בשל נזקי גוף. פרשנות האוסרת פרסום פסק הדין תרוקן מתוכן את עקרון פומביות הדיון".
עקרון פומביות המשפט, שעוגן בחוק יסוד: השפיטה, חל גם על פרסום פסקי הדין, וגם על העיון בתיקי המשפט. האגודה לזכויות האזרח מנהלת התדיינות ארוכת שנים בבג"צ בדרישה לאפשר עיון בתיקי ההתדיינות שבבית המשפט, להוציא במקרים שבהם בית המשפט עשה שימוש בסמכותו ואסר על פרסומם של פרטים מסוימים, בין היתר, מחשש לפגיעה "חמורה" בפרטיות (לפי סעיף 70 (ד) לחוק בתי המשפט (הנוסח באתר בתי המשפט אינו מעודכן), שתוקן במהלך ההתדיינות; ראו: עתירה משנת 94, תקנות העיון בתיקים שהותקנו בעקבות הגשתה, ועתירה מתוקנת שמגיבה על התקנות). עקרון הפומביות חל גם הליכים מעין שיפוטיים כמו ועדות חקירה (ראו פס"ד בבג"צ גלאון פסקה 6) או הליכי כופר במס הכנסה (ראו פס"ד בבג"צ התנועה לחופש המידע נגד רשות המסים, פסקה 48).
פומביות המשפט נועדה להבטיח משפט צדק ולחזק את אמון הציבור במערכת המשפט. ואם עד כאן דומה שפרטיות המתדיינים נפגעת רק בגלל אינטרסים ציבוריים, שאינם נוגעים ישירות לעניינם – הנה טעם נוסף: פומביות הדיון המשפטי מבטיחה משפט צדק לא רק מבחינת התנהלות מערכת המשפט ורשויות אכיפת החוק, אלא גם בהיבט של המתדיינים האחרים – היא מהווה גורם מרתיע מפני "בניית סיפור" במיוחד לצורך המשפט (למשל שכדרוגלן פעיל יספר שהוא מוגבל כדי לזכות בתביעה לקצבה). החברה מעמידה בפני הפרט משאב כוח מרשים, שעה שהיא מאפשרת לו לאכוף את זכויותיו באמצעות המשפט, וקיום משפט "בשער העיר" קבל עם ועדה מקטין את הסיכוי לניצול מניפולטיבי של משאב זה (וראו גם: "בהליכי ירושה ועיזבון נודעת חשיבות יתרה לפומביות הדיון" ע"א 5183/93 היועמ"ש נ' מרום).
ויחד עם זה, אין ספק שבעידן האינטרנט חל שינוי מהפכני ברמת הפגיעה בפרטיות. כפי שאומר השופט אטדגי, ספק אם ועדת גרוס, שבחנה בשעתו את סוגיית העיון בתיקי משפט (הועדה לבדיקת הגישה לתיקי בתי המשפט והעיון בהם בראשות השופט יהושע גרוס, יוני 1994)), צפתה "את המצב הנוכחי שבו כל פסקי הדין… נתונים לעיון על ידי כל דיכפין באמצעות האינטרנט" (ת"א 42687/03 נדל נ' פולידיאן ומנהל המכס). אני נכנס למנוע חיפוש (גוגל או באתר משפטי) מקליד "איידס" ומייד נגלית לי רשימה של נשאי HIV; אני מקליד "הטרדה מינית" ומקבל רשימה של אנשים שהורשעו בעבירה זו; מקליד "ישמעאל ישראלי" ומייד מקבל פסק דין שמספר לי בפרוטרוט את מגבלות התפקוד המיני שנגרמו לו עקב תאונת הדרכים שעבר. קשה לקבל את הקביעה בעניין הנ"ל לפיה חשיפה באינטרנט של מידע רפואי אינה מהווה "פגיעה חמורה" בפרטיות.
נכון, גם בעבר היו פרטים אישיים נחשפים בשל פומביות המשפט. זכור לי שכסטודנט למשפטים דפדפתי פעם בכרך פסקי דין ופתאום נחה עיני על פסק דין, שגולל בפני פרטים מביכים על סכסוך ירושה שניטש בין שכנתי לבין משפחתה. אני מניח שגם שכנים אחרים שלי חשפו פרטים אישיים אגב הליכים משפטיים אך אלו לא נחשפו בפניי. לא עוד: היום בלחיצת כפתור מגיעים לכל דבר. וההבדל הכמותי הזה הוא גם הבדל איכותי. יש עניין של הסתברות ושל סבירות והם מהווים חלק ממערך השיקולים שלנו כאשר אנו רוצים לשמור על צנעת הפרט שלנו: כשנפגשתי בבית קפה עם אדם, שאת הקשר איתו הסתרתי מפני חבריי, כשפרטתי לרוקח את בעיות העיכול שלי ומאחורי משתרך תור שמקשיב (או נאלץ לשמוע), או כשהשתזפתי ביום שטוף שמש על גדות ה-Isar לבוש בכובע בלבד, יחד עם משפחות נודיסטים במינכן – תמיד היה קיים סיכוי שהדברים יעברו הלאה ויגיעו אל מי שאיני רוצה שיגיעו. אבל הסיכוי הזה הוא קטן ובדרך כלל הוא גם אינו מתממש אלא אם מישהו דואג לזה בכוונת תחילה (ובגלל זה, למשל, פרסום בעיתון של תמונת אשה שהשתזפה בחוף הים בערום מהווה פגיעה בפרטיות). אבל אם הכל מצולם, מוקלט ומתועד ועוד נגיש ברשת האינטרנט ללא הגבלה ופיקוח – אין פה עניין של הסתברות, יש ודאות והלכה הפרטיות (ואגב, בדוגמאות שנתתי יש גם משום מענה לכל אלה שחושבים שפרטיות היא עניין של מי שיש לו מה להסתיר – בכל המקרים העדפתי לשמור על פרטיותי, למרות שלא עשיתי מעשה שאינו חוקי, ובסופו של דבר - גם לא היה באמת "מה להסתיר", אפילו לא על גדות ה-Isar).
חשיפת המידע ברשת האינטרנט מאפשרת לעשות עיבודי מידע, כריית מידע, וליצור מאגרי מידע לא חוקיים (ראו עניין ונטורה, ע' 818), למשל, מאגר של נשאי איידס, של אימפוטנטים, של עבריינים, של נכים… וכן הלאה וכן הלאה (וברמה הקיימת של אכיפת החוק בסוגיות אלה, ניתן להניח שיש עבריינים שגם עושים זאת). במקרה של משפט פלילי גם אפשר ליצור בעצם "מרשם פלילי" מתחרה במרשם הפלילי של מדינת ישראל. המשמעות היא פגיעה בעקרון הרהביליטציה (ראו: יפעת וינקלר "הכתם נשאר על הקיר"), שבגללו יש חוק מיוחד, שמטיל הגבלות על קבלת מידע מהמרשם הפלילי, שלאחרונה אף נוספו לו איסורים וסנקציות על הפרתן, במטרה לחזק את החיסיון (לחוק המתקן, לדברי ההסבר, לדיוני ועדת החוקה, ניירות עמדה של האגודה לזכויות האזרח).
במציאות זו גוברת הרתיעה מפני פנייה לערכאות וגם כאן יש פגיעה בזכות יסוד. אירוני במיוחד הוא שהחשש מפני פגיעה בפרטיות הוא אחד הגורמים המשמעותיים שבגללו אנשים נמנעים מלתבוע בעילה של… פגיעה בפרטיות (ראו את התביעה בגין פרסום תמונת אדם שצועד במצעד הגאווה – הפגיעה בפרטיות שנגרמה בעקבות פרסום התמונה רק הוחמרה עם פרסום פסק הדין).
כמי שעובד בארגון שמקדם את כל זכויות האדם אני ניצב כאן בפני דילמה קשה. התנועה לחופש מידע, למשל, יכולה לנקוט בקו "חד צדדי" לטובת עקרון הפומביות (ולא רק שאין לי טענה כלפיהם, אלא שאני רץ לבקש את חוות דעתם, הנחשבת בעיני מאוד מאוד). לכן, איני יכול, למשל, לקבל את הקביעה לפיה "ככלל, הזכות לפרטיות - הגם שגם היא זכות יסוד - נסוגה מפני עקרון הפומביות" (רע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס). או שיש לפרש בצמצום את החריגים שנקבעו בחוק לפומביות הדיון (רע"א 4963/07 ידיעות אחרונות נ' עו"ד פלוני) תכלית החקיקה כאן היא איזון בין שתי זכויות יסוד ואין לפגוע באיזון זה על דרך של פירוש מצמצם (וראו את דעת הרוב בבג"צ 1435/03 פלונית נ' בה"ד למשמעת של עובדי המדינה, פ"ד נח (1) 529).
בשלב זה אין לי פתרונות קסם. הנטייה שלי היא נגד הטלת צנזורה על הפרסומים באינטרנט – גם לא יעיל, וגם תקדים מסוכן מדי. הפיתרון יכול להתמקד בפרסום פסקי הדין – במהדורתם הדיגיטלית או בכלל, אבל בכל מקרה, הוא חייב להיעשות מכוח חוק – תיקון לחוק בתי המשפט (הנוסח באתר בתי המשפט אינו מעודכן). זוהי דוגמא נוספת לשינוי הדרמטי שהביא האינטרנט באיזונים הקיימים. אפשר להרים ידיים ולגרוס כמו ניב אחיטוב, שהמכונה שינתה את חיינו ואנו נידונים לחיות ב"עולם ללא סודות". זה פיתרון פשוט וקל. קל מדי עם מחיר ערכי ופרקטי ענק. אני עדיין מעדיף להתאמץ ולנסות למצוא איזון חדש שיתאים לשינויים שהביאה הטכנולוגיה – מותר האדם מן המכונה.
יש לזה המשך:
יום שני, 15 בדצמבר 2008
בחירות ממוחשבות ומאגר ביומטרי הם לא גאדג'ט
אבל אצלנו? שועטים קדימה: אחרי שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה במחטף ציבורי, הודיע השר שיטרית בשבוע שעבר, שהוא "יותר מנחוש" להעביר את הצעת החוק המסוכנת כבר במהלך הפגרה. זאת למרות שבימים אלה חברי הכנסת והציבור מרוכזים במערכת הבחירות, ואינם פנויים לדיון רציני ביוזמה הביומטרית (ראו פניות המועצה להגנת הפרטיות והאגודה לזכויות האזרח).
קלות דעת מאפיינת גם פרויקט טכנולוגי אחר שמריץ משרד הפנים - בחירות ממוחשבות. גם כאן מדובר בעסק לא פשוט והתקלות שהתגלו בשבועות האחרונים בפריימריז במפלגת העבודה, או בליכוד מגלות רק קצה קרחון של הבעיות שעלולות לצוץ משימוש נמהר בטכנולוגיה. כפי שמסביר, למשל, אור הירשאוגה: "ליתרונות המרובים של בחירות ממוחשבות נלוות דאגות חדשות. התקשורת בארה"ב מציינת חדשות לבקרים מחקרים שונים שתוצאותיהם מצביעות על כשלי אבטחה של הבחירות הממוחשבות, הנובעים מהאוטומציה של התהליך. רוב המחקרים הללו נוגעים לקלות הפריצה לתחנות הממוחשבות להצבעה וליכולת לשתול בהן וירוסים. בבחירות האחרונות בארה"ב דווח על מספר עצום של תקלות שנגעו לאימותן של מערכות ההצבעה. דאגות כאלה לא פסחו גם על ממשלות באירופה: בהולנד, למשל, בחרה הממשלה לבטל מהלך למחשובן של הבחירות במדינה…".
מכאן לא נובע כמובן, שהטכנולוגיה לא תוכל בעתיד לסייע בהליך ההצבעה האלקטרוני, כמו שחוזה, למשל, ניב ליליאן, אבל לעת הזאת היא "טרם הגיעה לפרקה, וככל הנראה יעברו מספר שנים לפני שתאומץ באופן נרחב במחוזותינו בבחירות כלליות". אלא שבמשרד הפנים כבר החליטו על המודל הטכנולוגי של בחירות ממוחשבות בישראל, ודוחפים אותו קדימה.
"בחופזה"? "ללא דיון ציבורי" – זה בדיוק מה מה שקורה גם עם היוזמה הביומטרית. אבל עושה רושם שלשר שיטרית אין סבלנות למומחים: בשבוע שעבר, בעקבות כשלון הפריימריז הממוחשבים בליכוד, הוא התראיין אצל יעל דן בגל"צ, ואמר ש"זה ממש מביש שבישראל, מעצמת הייטק, נכשלים עם דבר כל כך אלמנטרי ופשוט של קיום בחירות". וכשנשאל שמא הוא נוקט בקו יומרני מדי השיב: "שיהיה לבריאות, אני איש שמקדם בחירות ממוחשבות… היו תקלות בפריימריז? זה מצחיק…".
איני מתיימר להיות ידען גדול בטכנולוגיה, אבל גם השר שיטרית אינו כזה, למרות "ההשכלה האקדמית המיוחדת שלו". המעט שאני יכול לעשות זה להקשיב למומחים בתחום ולנסות לקיים בעזרתם דיון מלומד וזהיר לפני שמחליטים האם וכיצד נשתמש בטכנולוגיה בצורה מועילה וללא נזקים.
בחירות ממוחשבות או מאגר ביומטרי הם לא גאדג'טים. גם אני שמעתי שישראל היא "מעצמת היי-טק", כמו שאומר השר שיטרית. אבל השאלה שעומדת על הפרק אינה מה אנו מסוגלים לעשות אלא מה ראוי נעשה, ועל כן הכרעה חברתית רציונאלית בשאלות מוסריות וחוקתיות היא תנאי מוקדם והכרחי לניצול של טכנולוגיה, הן במקרה של בחירות ממוחשבות והן במקרה של המאגר הביומטרי.
.
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008
שקיעתו של החופש האקדמי - שקיעתה של האקדמיה
רותי סיני פרסמה ב"הארץ" (8.12.08), ש"בצעד חסר תקדים, דרשה הנהלת אוניברסיטת תל אביב מאחת הקליניקות המשפטיות של האוניברסיטה שתפסיק לייצג עובדים שהתאגדו במכון ויצמן. זאת אחרי שהנהלת מכון ויצמן הפעילה עליה לחץ בעניין זה." הקליניקה למשפט פרסמה הודעה שלפיה, הנהלות המכונים "הפעילו לחצים להפסיק את הייצוג על ידי עורכי הדין של הקליניקה. לדעתנו לחצים אלה מהווים התערבות בלתי ראויה בחופש האקדמי, פגיעה ביחסי עורכי הדין עם לקוחותיהם ופגיעה בחופש ההתארגנות של עובדים". בסופו של דבר הועבר הטיפול בעובדים למשרדה של עו"ד אורנה לין (שעושה הרבה עבודה ציבורית וחברתית חשובה. מזל שיש אורנה לין). בין המוחים, פרופ' אלון הראל (ראו בסוף הידיעה), פרופ' רות בן ישראל (הארץ מאתמול, לנוסח המכתב), האגודה לזכויות האזרח וארגונים נוספים.
יום שלישי, 9 בדצמבר 2008
ברכבת ישראל יהיה כרטיס חכם (מדי?)
."קבוצת אמנת מערכות (ר"ת ארגון מדעי ניהול יועצים) זכתה במכרז הבינלאומי שפרסמה רכבת ישראל לרכישה ותחזוקה של מערכת כרטוס חכם בהיקף של כ-110 מיליון שקל. מערכת הכרטוס החכם מבוססת על טכנולוגיית כרטיס ללא מגע, המאפשר זיהוי ופרסונליזציה של הנוסע, בקרה וניהול זכאויות, מכירה מהירה בתחנות ומחוצה להן, בקרת כניסה ויציאה לתחנות באופן מהיר ויעיל - תוך חסכון במשאבי מקום, תחזוקה וזמן..לדברי מנכ"ל רכבת ישראל, האלוף במיל' יצחק (חקי) הראל: "יצירת רשת מקיפה ונגישה לנוסעים תהווה פתרון לרבבות נוסעים מדי יום, שישאירו את כלי הרכב הפרטי בבית, ויבחרו בתחבורה ציבורית אשר תפעל בסטנדרטים
בינלאומיים. (ההדגשות שלי- א"פ)"
יום שני, 8 בדצמבר 2008
פרסום תמונות של אורחים בחתונה אינו פוגע בפרטיותם
"התביעה דנן היא דוגמא לניצול לרעה של המערכת המשפטית, והיא דוגמה קלאסית לשיטת 'מצליח'. כלומר, תובע מחליט להגיש תביעה על דבר של 'מה בכך' וללא כל עילה, ומבלי שנגרם לו כל נזק, תוך תקווה, שהצד שכנגד יירתע מהליכים משפטיים, שהם ממושכים ויקרים מעצם טיבם וטבעם, ואולי יציע לתובע תשלום כספי מסוים לצורך 'קניית שקט', אף מבלי שהתובע זכאי לאגורה שחוקה אחת."
ביהמ"ש האירופי: מאגר הד-נ-א בבריטניה לא חוקי
"ההחלטה, שהתקבלה פה אחד בשטרסבורג, היא מהלומה קשה למדיניות הממשלה הבריטית, המתירה לקטלג ללא הגבלה את טביעות האצבעות והד-נ-א של כל החשודים בפלילים - גם אלו שזוכו מאשמה. בנאום הסיכום נקטו השופטים לשון חריפה במיוחד נגד מדיניות זאת, ואמרו כי בית הדין "המום מטבעה המקיף וחסר האבחנה". השופטים הורו למשטרה הבריטית להשמיד את כל הדגימות השייכות לאנשים חפים מפשע - כחמישית מכלל הדגימות. ... (4.6 מיליון בני אדם, מתוכם כ-860 אלף שאין להם תיקים פליליים)."
"In conclusion, the Court finds that the blanket and indiscriminate nature of the powers of retention of the fingerprints, cellular samples and DNA profiles of persons suspected but not convicted of offences, as applied in the case of the present applicants, fails to strike a fair balance between the competing public and private interests and that the respondent State has overstepped any acceptable margin of appreciation in this regard. Accordingly, the retention at issue constitutes a disproportionate interference with the applicants' right to respect for private life and cannot be regarded as necessary in a democratic society".
יום שבת, 6 בדצמבר 2008
המחטף הביומטרי ממשיך לדהור
"נושא כה מורכב, שיש לו השלכות חוקתיות יסודיות וקשות, ראוי להילמד בזהירות רבה וביסודיות… החיפזון במקרה כזה מסוכן. נציין, לשם השוואה, כי באנגליה… נדונות הצעות שונות, תוך קיום שיח ציבורי ער, מעורבות עמוקה של מומחים … במשך מספר שנים, ועדיין אין שם החלטה. המורכבות מחייבת אפשרות הוגנת ללימוד הנושא ולליבון בדיונים ציבוריים. אנו חוששים כי יש מי שאצה להם הדרך… הבקשה לדיון כה חריג עוד במהלך פגרת הבחירות מעיד על המשך המגמה הזו, וכך אנחנו למדים גם מראיונות בתקשורת של גורמים מסחריים המעורבים ביוזמה הממשלתית.
.
אנו מבקשים להמתין, להתאזר בסבלנות, לאפשר דיון ציבורי, לימוד על ידי מומחים מתחומי ידע שונים, ולדחות את הדיון בהצעת החוק לכנסת הבאה. דחיית הדיונים תפגין אחריות ציבורית. הרצון לחדש מובן לנו, אולם יש דברים שבהם הקצב הנכון והנבון הוא הזהיר, המחושב והיסודי ..."
יום שלישי, 2 בדצמבר 2008
אל תאמרו "לא ידענו": מחר גם הבנקים יחזיקו בנתונים הביומטריים שלנו
"יתכן כי בעתיד ישמשו התעודות את האזרחים גם בהזדהות מול הבנקים, למשל. 'זה יאפשר לגופים 'לרכב' על תעודות הזהות החכמות ולהציע זיהוי במקומות שכיום קשה ליישם היום."
יום רביעי, 26 בנובמבר 2008
בניסיון לעצור מחטף ביומטרי
עושה רושם שהצעת החוק להקמת מאגר מידע ביומטרי נדחפת על ידי בולדוזר חזק במיוחד. "ההצעה הוגשה ביום ראשון, פורסמה ברשומות, והועברה לחקיקה ביום שלישי" ו"ברור שהחקיקה קודמה והועברה לראש התור" (ראו: הארץ, וגם "החוק הביומטרי נראה כמו מחטף ציבורי"). "מה פשר החיפזון? לא ברור. להצעת החוק יש השלכות קשות על זכות היסוד לפרטיות, היא מורכבת מבחינה טכנולוגית ומינהלית, היא מעוררת שאלות משפטיות-חוקתיות מורכבות, ויש לה השלכות כלכליות, מדיניות וביטחוניות. לציבור יש מה לומר בנושא הזה, ולא היה מקום ל"מחטף ציבורי" (מיכאל בירנהק).
אבל השר שיטרית לא נח לרגע, וחרף הפגרה ומערכת הבחירות הוא פנה אל יו"ר הכנסת ואל יו"ר ועדת החוקה וביקש לקיים דיון מזורז בהצעת החוק במהלך הפגרה, כדי להגיע להצבעה בקריאה שניה ושלישית. בעקבות זאת פניתי בשבוע שעבר בשם האגודה לזכויות האזרח ליו"ר הכנסת, ח"כ דליה איציק ואל יו"ר ועדת החוקה, ח"כ פרופ' מנחם בן ששון, וביקשתי לדחות את בקשות של שר הפנים (למכתב).
מהכנסת נמסר לי בתגובה, כי בשלב זה אין כוונה לנהל דיון בהצעת החוק.
לישכת עורכי הדין מצטרפת לאגודה לזכויות האזרח נגד חוק נתוני תקשורת
"יובהר כי האגודה לזכויות האזרח בישראל הגישה ביום 28/4/2008 עתירה בשמה כנגד חוקתיותו של חוק נתוני תקשורת…בשל הפיחות המתמשך במעמד היחסים בין סקטור עורכי הדין ולקוחותיהם ופגיעות נוספות הקשורות להשגת גבול המקצוע, אשר נגרמות באופן ישיר מחוק נתוני תקשורת, ולאור העובדה כי הסוגיה במקרה כאן מערבת שיקולים חברתיים רבי משקל והתעניינות ציבורית ותקשורתית, אין העותרת יכולה לעמוד מנגד ולצפות כי האגודה לזכויות האזרח תפעל בעבורה בנושאים הקשורים לציבור עורכי הדין. בשל כך מוגשת עתירה נפרדת זו."
"יש לכם בעיה מולנו… הבעיה איתנו היא לא רק בגלל מה שאולי עשיתם עם נתוני חקירות בחודשים האחרונים, אלא בגלל שבחוק הזה אנחנו, כחברי וועדה, שמנו הרבה מאד מיוקרתנו כמחוקקים..."
ראו עוד: אהוד קינן וארז רונן: נדחה הדיון בבג"צ על "חוק האח הגדול" - ynet 2.12.2008
פרסום תמונתו של ג'וסי טרטל אינו פוגע בפרטיות
מה זה השטף הזה של פסקי דין בעניין פרסום תמונת אדם? דן יקיר הפנה אותי לגלובס של היום: "ביהמ"ש דחה את תביעת דיבה בסך 250 אלף שקל שהגיש יונתן ריבה, בנו הקטין של איש התקשורת גיל ריבה, נגד הצלם שלומי בוצ'צ'ו ואתר וואלה בגין פרסום תמונתו במדור הרכילות באתר". למעשה דובר בשני אירועים, שחבל, באמת חבל להתחיל ולפרט את הנסיבות המדייקות של כל אחד מהם - די במה שניתן ללמוד על הנסיבות מתמצית ההכרעות העקרוניות בפסק הדין (ת"א (ת"א) 59627/06 יונתן ריבה נ' בוצ'צ'ו) ואולי מהפרסום עצמו.
נקבע שלא היתה פגיעה בפרטיות על דרך של "התחקות… או הטרדה אחרת" (סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות) -"אינני סבור כי כאשר אדם פוגש בדרך מקרה אדם אחר, ולאחר מכן מחנה את רכבו כדי לפגוש פעם נוספת את אותו אדם, מדובר בהתחקות כמשמעה בחוק הגנת הפרטיות. ברור גם כי לא ניתן לתאר את שהתרחש בתור 'מרדף', והוא גם אינו מהווה "הטרדה אחרת" שהיא פעולה "הנמשכת לאורך זמן, ולא בפעולה חד פעמית הנמשכת שניות ספורות".
נקבע שלא היה כאן צילום אדם ברשות היחיד (סעיף 2(3) לחוק) - "אין עסקינן בצילום שנעשה בתוך לובי של בנין, או בתוך מתחם סגור אחר, אלא על שביל המהווה את הכניסה לבנין מגורים, הפתוח לכל, כולל לנתבע. אל מול ההגנה על פרטיותו של התובע, יש להגן גם על חופש העיסוק והביטוי של הנתבע כצלם, ועל זכותו לצלם במקומות שאינם בבחינת רשות היחיד." "ההגיון בהגנה על פרטיותו של אדם הנמצא ברשות היחיד הוא שברשות היחיד קיים לאדם יסוד סביר להניח שפרטיותו תישמר." כאן יש נימה, ששמה דגש על ה"ציפייה הסבירה" כתנאי לפרטיות, גישה אמריקאית, שמאפשרת פעמים רבות לאיין את הזכות לפרטיות. המשפט שלנו (ושל האירופאים) אינו מסתפק בשאלה העובדתית - האם בנסיבות הענין יכול היה אדם סביר לצפות לפרטיות. גם אם המעביד מודיע לי שהוא התקין מצלמה בחדר ההלבשה, מהלך שלכאורה מבטל כל ציפייה סבירה, עדיין יש בכך פגיעה בפרטיותי. זה גם העקרון שהביא, למשל, לפסק הדין, שקבע שפרסום תמונתו של אדם צועד במצעד הגאווה, מהווה פגיעה בפרטיותו.
נקבע שלא היה כאן שימוש בשם אדם או בתמונתו לשם ריווח (סעיף 2(6) לחוק), עילה שאותה "יש לפרש באופן מצמצם… תחול רק כאשר הפגיעה בפרטיות של הנפגע, לא רק שנעשתה לשם השגת רווח על ידי הפוגע, אלא שבנוסף לכך, היא מנעה מהנפגע טובת הנאה כלכלית שיכול היה להשיג לעצמו, שאם לא כן, כל פרסום של צילום בעיתון ייחשב כפגיעה בפרטיות של המצולם, שהרי עיתונים נמכרים למטרת רווח. בעניננו, הפרסום לא מנע מהתובע טובת הנאה כלכלית כלשהי. בנוסף, נפסק כי נדרש נזק נפשי, לא פחות מכך, על מנת שפרסום כזה ייחשב לפגיעה בפרטיות" וכאן יש הפניה לפסק הדין בעניין מקדונלד (ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' אריאל מקדונלד (2004)) , שאכן תומך בתנאי השני - עוגמת נפש ונזק נפשי מהשימוש המסחרי שנעשה בשמו של אדם או בתמונתו, אבל דווקא שולל את התנאי הראשון שנזכר - שהפרסום שלל מהנפגע טובת הנאה שיכול היה להשיג לעצמו (פסקה 33 בעניין מקדונלד). בכך אין לגרוע כמובן, מהעקרון החשוב, לפיו יש להיזהר, או נכון יותר להימנע, בשימוש בסעיף נגד עיתונים שמפרסמים תמונה, ובלבד שלא מדובר במסע פרסום לקידום העיתון (וגם כאן נזהרים במקרי ביניים - ראו, למשל, דחיית תביעה של עוברת אורח, שצולמה ברחוב ושולבה בפרומו של "יורדים בגדול" (תא (ת"א) 26243/05 קוזובר אנה נ' חדשות 10 בע"מ (2007)). אבל היו גם פסיקות אחרות (למשל, ת"א (חי) 3931/01 חמאנה נ' טבע הדברים (2004)), שאיני מסכים להן.
לבסוף נקבע שלא לא היה בפרסום משום לשון הרע: התצלומים אינם מציגים את התובע באופן שעלול לעורר לעג כלפיו; וכך גם הכיתובים האוויליים וחסרי הפשר - אדם סביר מתקשה להבין את "עוקצם" וממילא אין בהם כדי לבזות או להלעיג את התובע בעיניו. ואפילו היה בהם כדי להלעיג את ריבה האב - הוא אינו התובע כאן. "מדובר בהומור רדוד למדיי, אך חוש הומור רדוד, הוא כשלעצמו אינו מהווה בסיס לתביעה משפטית." ואידך זיל גמור - נמאס כבר מהזילות של עילת הזילות בשם הטוב.
יום שלישי, 25 בנובמבר 2008
"מלחמה בטרור" או מלחמה בחבורת הזבל
יום שני, 24 בנובמבר 2008
מצלמות האבטחה - מצג שווא של ביטחון
"בכל רחוב, בכל שכונה ובכל כביש: המשטרה תנצל את מצלמות האבטחה הפרטיות באיזור המרכז כדי לעקוב אחרי כולנו - בכל רגע נתון … בקרוב תמפה המשטרה את מצלמות האבטחה והתנועה בכל היישובים במרכז הארץ 24 שעות ביממה".
"ב-'1984' של אורוול, אחד מאמצעי השליטה המרכזיים באוכלוסייה הוא מצלמות המעקב, המכסות את העיר לונדון. האירוניה היא שגם במציאות היו הבריטים הראשונים לאמץ את מצלמות המעקב כאמצעי לשמירה על הסדר בעיר, וכעת מאות אלפים מהן פזורות ברחבי הבירה האנגלית. התוצאה היתה אופנת רחוב בקרב צעירי העיר של כיסוי הפנים בברדסים. המצלמות הביאו לתלונות רבות של אזרחים, בעיקר שחורים, שנצפו מסתובבים בשכונות לבנות וזכו לפגישה עם המשטרה."
"The cameras aren't about security, they're about security theater" (Schneier).
יום שישי, 21 בנובמבר 2008
עם ידידים כמו AT&T הפרטיות לא צריכה אויבים
נפלא? לא בטוח. נכון שההפקרות ששוררת בארצות הברית בכל הנוגע לסחר במידע אישי של צרכנים (ראו כאן כולל ההפניות בחלק האחרון של הפוסט) הניבה כבר כמה יוזמות חקיקה להגבלת התופעה, וגם לנשיא הנבחר אובמה יש כמה תוכניות. חברות התקשורת הן חלק מהמערך המושחת הזה וכפי שנכתב כאן:
"So, reading between the lines, it's not hard to figure out what's going on here. Corporations understand that stricter privacy regulations are coming, no matter what they do. So they're trying to get out in front, by funding an advocacy group that appears to put them on the right side of the issue, but will almost certainly work to ensure that whatever reforms are put in place won't be too onerous for internet companies. "
יום חמישי, 20 בנובמבר 2008
מידע רפואי בשירות חברות התרופות - ארה"ב
"לפני כמה חודשים נפגשתי בבית החולים שבו אני עובד עם שני נציגים בכירים של חברת תרופות רב-לאומית גדולה ומוכרת… לפתע התריסה בפני מנהלת המוצר: 'אבל אתה לא רושם מספיק מרשמים של התרופה שלנו'. קשה לתאר את מידת ההפתעה והכעס שחשתי באותו רגע. התברר לי לתדהמתי כי חברת התרופות יודעת כמה מרשמים של אותה תרופה אני נותן לחולים הנמצאים בטיפולי… לחברות התרופות יש עניין כלכלי רב ב'התנהגות המרשמית' של הרופאים. החברות מעוניינות לדעת דרך קבע כיצד מתנהל שוק התרופות, ומאחר שהרופאים הם 'סוכני המכירות' העיקריים בשוק זה, הן אוספות ביעילות רבה מידע רב ומתוחכם על שכיחות המרשמים הרפואיים השונים הניתנים על ידם. מרבית הרופאים אינם יודעים כלל כי הם נתונים למעקב כזה, ושהחלטותיהם הרפואיות הן שקופות וחשופות בפני אנשי השיווק של תעשיית התרופות.… (אבינועם רכס "הפנקס פתוח, וחברת התרופות עוקבת" הארץ 16.12.2007).
יום רביעי, 19 בנובמבר 2008
בסוגיית הריגול הפנימי, אין לברק אובמה מאה ימי חסד
ה-EEF הגיבו כבר לכתבה: What Obama Can and Should Do to Stop Telecom Immunity"פרשנים משפטיים ופוליטיים טוענים שאובמה הנשיא עשוי לקבל בהבנה רבה יותר את הסמכויות הנשיאותיות המורחבות נגדן יצא כמועמד, בייחוד מאחר שהקונגרס אישר את הרחבות סמכויות המעקב של הממשל. בהצעה ביוני, שבעדה הצביע אובמה לבסוף, קבע הקונגרס מסגרת חדשה למעקבים שהעניקה לאנשי המודיעין סמכות רחבה בהרבה לצותת לתקשורת בינלאומית ללא אישור משפטי קודם… המבחן הרציני ביותר בסוגיה יהיה בטיפול בתביעת ארגוני זכויות אדם נגד חברות טלפון מרכזיות שלקחו חלק בתוכנית זו, תביעה שממתינה להחלטת שופט פדרלי אם לדחות אותה בשל החסינות שקיבלו החברות מהקונגרס ביוני. משרד המשפטים של אובמה ימשיך את הטיפול בכל התיקים הללו וחלק מפרקליטי התביעות ינסו לכופף את ידו בסוגיה בעייתית זו."
כבר הזכרתי את הנושא בעבר: הנשיא בוש מצותת ומשקר, הזמן קצר ומלאכת רמיסת הזכויות מרובה
יום שלישי, 18 בנובמבר 2008
שקיפות מידע שלטוני על גורמים פרטיים - בריטניה
Information Commissioner Office (מאחד את הפיקוח על הפרטיות ועל יישום חופש המידע, אצלנו התחום השני צולע לא פחות מפרטיות אבל גם אין מפקח - ראו הצעת חוק שיזמה התנועה לחופש המידע) הוציא כללים מנחים לשקיפות שלטונית במידע שנוגע לצדדים שלישיים.
רשות ציבורית שמבקשת להימנע מלתת מידע כדי להגן על מידע אישי או על אינטרסים מסחריים של חברות פרטיות, חייבת להסביר את הנזק המדויק שלעתה יגרם אם המידע ייחשף. לא די בספקולציות לגבי הנזק שייגרם. במידת האפשר יש לבקש גם את עמדתו של הצד השלישי שבו מדובר, וככל שלזה אין התנגדות לחשיפה הרשות אינה אמורה להעלות טענות מסוג זה. המדריך מדגיש גם שהפטור על מידע מהסוג האמור אינו מוחלט, והרשות הציבורית חייבת לשקול גם את האינטרס הציבורי שבחשיפת המידע.
ככלל חוזה שערכה הרשות עם גוף פרטי אינו נחשב למידע שנמסר על ידי צד שלישי, הנהנה מפטור. ועדיין, יתכן שהחוזה יכיל מידע שנהנה מפטור, כמו למשל, נתוני רקע שנמסרו במהלך המו"מ לקראת כריתת החוזה ושולב בתוכנו. מכל מקום, כאשר רשות ציבורית מתקשרת עם צד שלישי עליה להבהיר לו שככלל היא כפופה לחובת שקיפות לפי חוק חופש המידע (ראו: מידע חסוי במסגרת חוזים עם הרשות וכן: כללים בדבר אינטרסים מסחריים של צד שלישי).
מדריך נוסף מתייחס לפטורים החלים על מידע אישי, ומפנה את הרשות לבחון בקשה לגילוי מידע כאמור בהתאם לחוק הגנת המידע (Data Protection Act).
צד המתקשר עם המדינה בעסקה, אינו יכול להסתיר מהציבור את תנאי ההתקשרות ואופן ביצועה (ע"א 6576/01 החברה לייזום נ' אמיר לירן (2002) פ"ד נו(5), 817).
"פסיקה מסעירה של העליון: חייב את רשות המסים לפרסם מעתה את שמות הנישומים בהסדרי כופר" (גלובס, 23.9.2008; הארץ 24.9.2008) מתוך פסק הדין: "אין מדובר במי שבאים אל רשויות המס כשידיהם צחות כשלג. מדובר בנישומים שלכל הפחות קיים חשד שהפרו את חוקי המס, ושמטעמיהם העדיפו שלא לפעול להפרכת החשדות בדרך המקובלת - הליך פלילי. מסופקני אם נישומים אלו זכאים ליהנות מאותה הגנה רחבה של פרטיות ממנה נהנים יתר אזרחי המדינה הפועלים על-פי חוק". עע"מ 398/07 התנועה לחופש המידע נ' רשות המיסים (2008);
נקודת המוצא היא כי הרשות, שעה שהיא כורתת חוזים עם גופים פרטיים, עושה כן כשלוחת הציבור, ומשכך זכאי כל אחד מהפרטים המרכיבים את הציבור לעיין במידע הנוגע להתקשרות, שנכרתה, למעשה, בשמו. עת"מ (ים) 353/06 שידורי קשת בע"מ נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (צור, 19.12.2006);
אין די באפשרות תיאורטית לפגיעה בפרטיות כדי לשלול את גילוי המידע לציבור. גילוי שמות הרופאים המועסקים בשירות הציבורי, בעלי היתרים לפרקטיקה פרטית, משרתת את מטרת החוק. היא יוצרת שקיפות המאפשרת לבחון את התנהלות הרשויות הציבוריות. הוראות החוק הנדונות אינן מטילות חובה לפנות לצד שלישי כל אימת שמדובר במידע על צד שלישי. למעשה, אין כמעט מידע שגילויו אינו עלול, תאורטית לפחות, לפגוע באדם זה או אחר בדרך כלשהי. עלינו לתת להוראותיו פירוש המקיים את תכליתו. בנסיבות שלפנינו, גילוי שמות הרופאים איננו נושא פוטנציאל אמיתי לפגיעה ברופאים ומנגד, פנייה לכל הרופאים בעלי ההיתרים כרוכה, על פי הערכת משרד הבריאות, בעלויות משמעותיות. בנסיבות אלה, אין להורות על פנייה לרופאים בעלי ההיתרים לקבלת תגובתם. (עת"מ (י-ם) 1304/04 התנועה לחופש המידע נ משרד הבריאות (מוסיה ארד, 10.10.2005; ערעור הסתיים בהסכם פשרה - עע"ם 10472/05);
יום שני, 17 בנובמבר 2008
שולחן עגול - האתיקה של פרטיות במקום העבודה
אתמול השתתפתי בסדנה בנושא "האתיקה של פרטיות במקום העבודה - איזון מקומי בראייה גלובלית". הסדנה שהתקיימה במרכז לאתיקה שבמשכנות שאננים בירושלים, אורגנה על ידי שני מרצים למשפטים באוניברסיטת ת"א - פרופ' גיא מונדלק, מנהל אקדמי של מרכז מינרבה לזכויות אדם, וד"ר מיכאל בירנהק שמנהל, יחד עם פרופ' ניב אחיטוב, את תחום המיחשוב במרכז. מתוך ההזמנה לסדנה:
"מקום העבודה ויחסי העבודה משנים את פניהם באופן תמידי. עם התפתחותן של טכנולוגיות מעקב, הן מצאו את דרכן גם למקום העבודה. מצלמות גלויות וסמויות, תוכנות לניטור גלישה באינטרנט, דואר אלקטרוני, מעקב אחר הקלדות מחשב ועוד - מופעלות על ידי מעסיקים, כדי לממש שורת אינטרסים. בין היתר, המעסיקים מבקשים לפקח על ביצוע העבודה על ידי העובדים, למנוע דליפת סודות מסחריים, לסכל יצירת סביבת עבודה עוינת ועוד. מנגד, העובדים, שנמצאים שעות רבות במקום העבודה, זקוקים למרחב של פרטיות וכפי שהובהר בדין הישראלי - הכניסה למקום העבודה אינה כרוכה בהפקדת זכויות היסוד של הפרט בשער. המפגש שבי ןהזכות לפרטיות של העובדים מצד אחד לבין הפררוגטיבה הניהולית של המעסיקים מצד שני, מציב אתגר הן לדיני הפרטיות והן לדיני העבודה. מה גבול המותר והאסור? מהם כללי המשחק בסביבה חדשה זו? האם המשפט הוא זה שצריך לקבוע, או שמא השוק, או נורמות אתיות חברתיות? מי צריך להסדיר את הסוגיה, אם בכלל? ברקע הדיון נמצאות התפתחויות של השנה האחרונה: בית הדין הארצי לעבודה דן בסוגיה וצפוי לומר את דברו (החלטת בה"ד האזורי לעבודה בעניין איסקוב, שערעור עליה ממתין להכרעה בבה"ד הארצי; בדיון ייצגתי בעניין זה את האגודה לזכויות האזרח את קו לעובד כ"ידיד בית המשפט"), ובמקביל ההסתדרות והמעסיקים גיבשו הסכם קיבוצי, שמבקש להסדיר את הסוגיה."
אל תשתתפו בניסוי - אמרו לא למאגר הביומטרי
CC By Daehyun Park |